"צריך רק להקשיב": זה קרה לפני שבועיים בשעות הערב. הנער דור נחשון משכונת בן גוריון בחולון התמוטט בכניסה לתחנת הדלק "היובל". נסיבות מותו לא הובררו עד היום. עוד באותו הלילה התגודדו עשרות בני נוער מבוהלים במקום, כשהם ניזונים משמועות שונות. בלילה נפתח המתנ"ס השכונתי הסמוך לבית הספר "נבון", שבו למד נחשון. בני הנוער הגיעו למקום כדי לשוחח עם מורות, יועצות וצוות חינוכי מהשירות הפסיכולוגי בעיר.

לקראת חצות, כשהאור כבה והיועצים נסעו הביתה, נותרו בני הנוער עם סימני שאלה רבים. הם ישבו לבדם בחושך, אבודים בחצר המתנ"ס, עד ששלושה מבוגרים, שהגיעו בניידת עלם, ירדו מהרכב והתיישבו לידם. "השיחות איתם", אומר אהרון בן שמול, מנהל ניידת עלם, "נמשכו עד השעות הקטנות של הלילה. הקשבנו להם, שמענו על הפחדים, על התחושות, על דור נחשון דרך עיני החברים שלו".

היו לכם עצות טובות בשבילם?
"אנחנו לא בהכרח נותנים עצות, כי לא תמיד צריך אחת כזאת. לפעמים צריך רק להקשיב".
זה גיל שבו בני נוער לא מקשיבים. למה לכם הם מקשיבים?
"אולי בגלל שאנחנו מגיעים ממקום שאין בו אף טיפה של שיפוטיות".


מתנדבי עלם ונערים.לא רוצים לישון, רוצים להשתגע. צילום: קובי קואנקס


22:00, גינת חוסמסה. צחוקים ונרגילה
מה עושים הילדים שלנו בשעות הלילה? היכן הם מבלים ומה לעזאזל יש לבני 14 לחפש בגינות ציבוריות? השאלות האלה, שמטרידות כל הורה לילדים מתבגרים, הביאה אותי להצטרף לניידת של עלם. ביקשתי לצפות מהצד ולהכיר את הלילה שלהם - החל מהתלמיד הטוב בשכבה, שרק רוצה לפגוש את החברים שלו, ועד הנער המבולבל, שלא מוצא את דרכו בעולם.

יום רביעי, השעה 22:00. בגינת חוסמסה שבשכונת קרית שרת בחולון יושבים כ־15 בני נוער סביב שולחן פלסטיק ומשחקים טאקי. בשולחן לידם שוקדת קבוצה על טורניר שש בש ובפינות אחרות בגן מפוזרים בני נוער שמשוחחים, צוחקים, מעשנים נרגילה וסיגריות, אוכלים ביסקוויטים ושותים מיץ ממותק. ילדים בני 14-21, שהלילה לא מביא להם את השינה, מצאו לעצמם פינה להעביר את הזמן. "עלם הגיעו", צועק אחד מהם מקצה הרחוב ורץ לעבר החבורה. בן שמול, מנהל הניידת, מתרומם והנער נאסף אליו בחיבוק חם. בגלל החגים, הם לא נפגשו כבר כמה שבועות. בן שמול לוקח אותו הצידה והשניים מתעדכנים האחד במצבו של האחר.

אהרון בן שמול (29) מבת ים החל להתנדב בעלם לפני שש שנים. זה שנתיים וחצי הוא מנהל את הניידת. הטלפון שלו מטרטר ללא הפסקה, ובני הנוער, שאיתם יצר קשרים אישיים, מתקשרים אליו כדי לשאול, להתייעץ או סתם לאחל יום טוב. חמישה ימים בשבוע הוא מעביר את לילותיו בניידת של עלם. "גם אני הגעתי קצת מהרחוב", הוא אומר, "הייתי ילד שהרחוב קרץ לו יותר מספסל הלימודים. לא הסתבכתי, אבל גם אני ישבתי בגינות ציבוריות וחשבתי שזה מגניב".

23:30, יוצאים לאיתורים. אגף המשועממים

עלם פועלת בחולון חמישה ימים בשבוע, בחמישה מוקדי פעילות עיקריים: נווה ארזים, קרית שרת, ג'סי כהן, תל גיבורים וכיכר סטרומה. בשעה 21:30 מגיעה הניידת לנקודת המפגש וממנה נשלפים שולחנות פלסטיק וכיסאות. בני הנוער לא זקוקים להזמנה מיוחדת, הם פשוט זורמים למקום ומתחילים לשחק שש בש וטאקי, מתכבדים בביסקוויטים ובשתייה קלה בקיץ וחמה בחורף.

"אנחנו פוגשים בכל סוגי האוכלוסייה", אומר בן שמול, "מתלמידים טובים מבית טוב ועד לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך ולא מוצאים את דרכם. אנחנו מקשיבים להם, לסיפורי האהבות, לאכזבות, לחלומות, לקשיים. אם צריך, מערבים את הרשויות, והכל, כמובן, בהסכמת בני הנוער ובידיעתם. אמון זה הבסיס לכל החיבור שלנו איתם".

בשעה 23:30 יוצאת הניידת לתחנה הבאה – איתורים. "אנחנו מסתובבים ברחבי העיר, בגינות הציבוריות וברחובות ועוצרים כשנראה לנו שיש בני נוער זקוקים לנו", מסביר בן שמול. "אלה השעות שבהן אנחנו פוגשים בני נוער מורכבים יותר".

23:45, בני 11 שמנסים הכל
לניידת מצטרפת באופן קבוע מיטל פרשטמן (29), עובדת סוציאלית מהיחידה לטיפול בנערות ובצעירות בעיריית חולון. קצת לפני חצות, היא נראית ערנית לגמרי. "התפקיד שלי הוא להעביר ידע למתנדבים ולבני הנוער", היא אומרת, "ברגע שאנחנו מאתרים בת שזקוקה לסיוע, אנחנו מפנים אותה לרשות להמשך טיפול".

באיזה מקרים למשל?
"יש לעתים סיפורים מסמרי שיער, על פגיעות מיניות, שימוש בסמים, ילדים שברחו מהבית והסתבכו עם המשטרה".
יש מקרים שמועברים למשטרה?
אהרון:" אם אספר למשטרה, אין לי מה לחפש פה יותר. המשטרה מבינה את הרגישות ויש בינינו שיתוף פעולה בעניין. לפני כמה זמן פגשתי חבורה שהתנהגה באלימות. ניסינו להרגיע את הרוחות, אבל ראיתי שאם לא אזמין משטרה, העסק יסתבך. הם כעסו וקראו לי מלשן וממש הרגשתי שאיבדתי אותם. אחרי חודשיים פגשתי אותם שוב ואחד מ