"הבוקר בשעה עשר בבוקר תישמע כמידי שנה צפירת דומיה בת שתי דקות ויצויין יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הורים ואנשי חינוך מתלבטים לגבי האופן שבו ישוחחו עם הילדים על מאורעות השואה.

זהו נושא קשה, אשר החשיפה לו דרך אמצעי התקשורת מתחילה מגיל צעיר. הסרטים והסיפורים מזמנים ריגושים, שלא תמיד הולמים את השלב התפתחותי של הילד, ועלולים לגרום להצפה רגשית ולקשיי הירדמות, הימנעות מאוכל והרטבה אצל ילדים צעירים. על המבוגרים מוטלת המשימה של תיווך (הסבר) האירועים הקשים בהתאם ליכולת הרגשית ולהבנה הקוגניטיבית של הילד.

חשוב שלא להציף את הילד בזוועות אותם הימים, כי הוא לא יוכל להכיל זאת, יאטום את עצמו למידע ולא ירצה להקשיב. ילדים בגיל הגן יש להכין מראש לכך שתישמע צפירה, ואפילו לתרגל איתם קולות של צופרים, כדי להפחית את ההפתעה והבהלה. חשוב לקבוע עם הילדים מראש כיצד ינהגו בגן בזמן הצפירה. ניתן למשל לאסוף את הילדים לתוך הגן, ביחד עם המבוגרים המטפלים בהם, ובכך להפחית את החרדה. כמובן שלא מוכרחים להיות עצובים כל היום, ולהסביר שהצפירה נועדה לזכור את אלה שנפגעו.

צמצום חשיפה
בקרב ילדים צעירים כדאי לצמצם את החשיפה למידע, שמעבירה התקשורת על הנושא. כמו כן חשוב שצפייה בטלוויזיה תיעשה עם ההורה, כך שאפשר יהיה לקיים דיאלוג בין המבוגר לילד ולעבד את החרדה. המבוגר יכול להסביר לילד מה ראה במלים פשוטות וברמת פירוט, המתאימה לגילו. ילדים עדיין לא בשלים להבין את רצף האירועים ההיסטורי.

הם מתקשים להבחין בין המציאות לדמיון ולהרחיק את האירועים ממציאות החיים שלהם. לכן הם עלולים לחשוב כי האירועים הקשים מתרחשים כאן ועכשיו, וכי הם עלולים להיפגע מהם. חשיבתם קונקרטית, והם יתקשו להבין מושגים מופשטים כמו "רצח עם", ו"השמדה". יכולות קוגניטיביות אלה מתחילות להתפתח רק בגיל חטיבת הביניים והתיכון. לכן כדאי לצמצם בעובדות, ולהגיש את הנושא לילד דרך סיפורים עם סוף טוב ועם התובנה, שלא כולם רעים, ולציין את הגבורה של האנשים הטובים שנלחמו ברעים, ובסופו של דבר ניצחו אותם.

עיבוד הנושא אינו אירוע חד פעמי. צריך לכבד ילד שמבקש לא לשמוע או חוסם את עצמו. חשוב שהמבוגרים, ההורים ואנשי החינוך, יהיו מודעים לכך שיתכן שהילד יעלה שאלות ותהיות בשלב מאוחר יותר, ויש להגיב עליהן במלוא תשומת הלב.