בסוף השבוע שעעבר נחשף כאן סיפורו המרגש של עומרי עטייה ז"ל, הילד חולה הסרטן שהרטיט ליבות רבים בעת שעמד בראש המאבק למען תרומת מח עצם בישראל. פחות רגישות, לדעת רבים, הפגינה ועדת השמות בעיריית חולון כשסרבה להיענות לבקשת משפחתו ולהנציחו בגינה על שמו בעיר. לראש העירייה, מוטי ששון, יש מה לומר באופן אישי על סוגיית ההנצחה.

"לא ניתן לקרוא גינה על שמו של כל אדם שנפטר בחולון. זה מתאפשר רק אם המשפחה מימנה למשל גינה שזקוקה לרענון או שיפוץ יסודי. כך קרה במקומות מסוימים בעיר. בנוגע לגן רוסתווילי, הייתה פנייה של ארגון יוצאי גרוזיה בישראל, וכאן היה מדובר על אדם מפורסם בעולם בתחומו. ועדת השמות שקלה את ההצעה וחשבה שמכיוון שיש כל כך הרבה יוצאי גרוזיה בחולון, אז הגיוני לקרוא גינה על שמו של הסופר הלאומי.

"למעשה, אין לנו יותר גנים ורחובות שניתן לקרוא על שמם אישים. בעבר נאלצתי להסב את שמו של רחוב טאמאטאב (מדינה שכבר אינה קיימת) על שמו של רחבעם זאבי, אבל זה חיכה 5-6 שנים. כל הרחובות בח-300 כבר מלאים ויש לנו בעיה. אנחנו מנסים למצוא דרך להנציח, אבל אין לנו רחובות. פנו אלינו כל מיני עמותות ופעילים וביקשו להנציח למשל אישים כמו אהרון יריב, אישרנו את זה, אבל הסיפור נגמר, כי אין יותר רחובות פנויים.

"החלטנו שיותר לא נקרא רחובות על שם מלחמות או חילות צה"ל, כי מספיק עם המלחמות. החלטנו ללכת יותר על חתני פרס ישראל ואישי תרבות ואמנות. סמטת יהודה מקוגון, למשל, נקראה על שמו לא בגלל שהיה חבר מועצה, אלא בגלל שהיה יו"ר אקי"ם. מדובר בסמטה קטנטנה, והחליטו לתת לו את הכבוד על פועלו הרב בהתנדבות בתחום העזרה לציבור בעלי הצרכים המיוחדים. גם משעול יוסף בן יהונתן נקרא כך, כיוון שהיה מפקד "חזית חמש", שכבשה את הפילבוקס בתל-גיבורים, ולא בגלל שהיה חבר מועצה".