למי, למי, יש יותר כבוד? לא כל אחד יכול להנציח את יקיריו שחלפו מן העולם באמצעות רחוב על שמם, מוסד עירוני, או אפילו שלט קטן. אם יש לכם 50 אלף שקל מיותרים, תוכלו לקבל תמורתם גינה בחולון. ואם לא, מספיק לובי חזק, אפילו אם מעולם לא דרכתם בעיר, וחייתם במאה ה-12 בגאורגיה. לעומרי עטייה ז"ל, למשל, סמל למאבק חולי הסרטן בישראל, לא היה מזל.

משורר הלאומי הגאורגי שותא רוסתווילי, שחי במאה ה-12, זכה לכבוד בחולון. בשנת 2006 קראה העירייה על שמו של המשורר, הנחשב לאחד החשובים בימי הביניים, גן בשכונת נאות רחל, שהיה מוכר עד אז כ"גן קדושי קהיר".

בטקס חנוכת הגן השתתפו שר התפוצות של גאורגיה וסגניתו, שגריר המדינה בישראל וסגנו, ראש עיריית חולון וחבר מועצת העיר דוד שלום, שעמד בשעתו בראשות ועדת השמות העירונית, וקידם את היוזמה להנציח את רוסתווילי בעיר.

רוסתווילי, שכמובן לא התגורר בחולון, זכה להנצחה, אולם בני משפחות של תושבים שנולדו בעיר וגדלו בה, נתקלים בסירוב לבקשותיהם להנציח את יקיריהם שהלכו לעולמם. עיריית חולון טוענת שקיימים קריטריונים מוגדרים הקובעים מי יונצח ומי לא, אולם חברים לשעבר בוועדת השמות טוענים, כי התחום פרוץ ונתון לגחמות משתנות.

פזית ואלי עטייה, הוריו של עומרי, שנפטר לפני חצי שנה מסרטן, ביקשו לקרוא גן ציבורי קטן בשכונת מגוריהם, קרית בן גוריון, על שמו, ובקשתם נדחתה. עומרי עטייה הוביל בשנת 2007 את המבצע הארצי לתרומת מח עצם של עמותת "עזר מציון". באותו מבצע נמצא באורח נס תורם לעומרי, והוא עבר השתלת מח עצם, אולם המחלה היכתה שוב, ועומרי, שהיה רק בן 14 במותו, הלך לעולמו במאי.

הוריו חשבו על דרך להנציח את בנם, ופנו לוועדת השמות העירונית. "לא ביקשנו לקרוא על שמו רחוב, כי הוא לא היה ראש ממשלה או נשיא", אומרת פזית עטייה. "ביקשנו גינה קטנה ושכונתית מאחורי הבית שלנו. עומרי היה יושב שם שעות ומשחק גולות עם החברים. רצינו להנציח את הילד, וזה מגיע לו אחרי כל מה שהוא סבל. אני לא מבינה איזו סיבה יש להם לא להנציח את עומרי. בסך הכל מדובר בהצבה של שלט קטן ושל גלעד, ובטקס קטן לזכרו. אנחנו אפילו מוכנים לממן את זה".

"אחרי כל מה שעומרי עשה להעלאת המודעות לתרומת מח עצם, זה כואב", מוסיף אלי עטייה. "עומרי היה איש תקשורת למופת וקידם את נושא מח העצם, אבל אחרי שהוא הלך מן העולם כולם שמים קצוץ. החיים שלו היו בגינה הזאת והוא אהב מאוד לבלות שם. לא ביקשנו לא רחוב, לא זהב ולא יהלומים. עומרי לא היה סתם, הוא היה סמל למאבק, אבל עכשיו, חצי שנה אחרי שנפטר, זה היחס".

עיריית חולון מסרה בתגובה: "קריאת שמות בעיר נקבעת על פי קריטריונים ברורים. אחד הקריטריונים שקיבלה הוועדה הוא לקרוא לרחובות חדשים על שם פרחים או אמנים. לאור זאת, ניתן למצוא בקרית אילון רחובות על שם נעמי שמר, אורנה פורת ואריק לביא.

"קריטריון נוסף הוא ראשי ממשלה או נשיאים, כדוגמת בית הספר החדש בקרית אילון, על שם יצחק שמיר.
"העירייה מעדיפה, אם אפשר, לכבד את האנשים הראויים לכך בעודם בחיים, כפי שהיה במקרים של שמעון פרס (פארק), יצחק נבון וחיים הרצוג (בתי ספר) ואורנה פורת, יפה ירקוני וליא קניג (רחובות).

"עם כל הכאב והצער, על פי אותם קריטריונים, אין הוועדה מאשרת קריאת רחובות או מוסדות ציבור על שם אנשים פרטיים, גם אם הם תושבי העיר. חיילים וקצינים רבים, ביניהם מצטיינים בתחומם, נפלו בקרב, רבים נהרגו בתאונות דרכים, בפיגועי טרור ובאסונות אחרים, שלא לדבר על פטירה ממחלות, כמו במקרה של עומרי עטייה ז"ל.

"מאידך גיסא, העירייה קבעה קריטריון להנצחה בגן ציבורי, במקרה שבו המשפחה מוכנה לקחת על עצמה 50 אחוז מעלות שיפוץ הגן, כפי שהיה במקרה של דורון לב ז"ל. משפחת עטייה לא הציעה להשתתף בשיפוץ הגן, אלא רק בשלט ההנצחה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".