יצאו לאור מתוך החושך: הם נולדו עם בעיות ברשתית ומוגדרים ככבדי ראייה. פייסל ומנאל התאהבו ב"דיאלוג בחשיכה". היא הייתה רווקה בת 29, הוא נשוי, בן 43, אב לבת וסב לשלושה נכדים. אחרי חצי שנה החליטו להתחתן, ומנאל הפכה לאשתו השנייה של פייסל. יש להם שתי בנות והם מגיעים ארבע פעמים בשבוע משכונת ארמון הנציב בירושלים היישר להדרכה ב"דיאלוג בחשיכה", שנמצא במתחם מוזיאון הילדים הישראלי בחולון.

היא נולדה בכפר עראבה שבצפון הארץ, בת שלישית למשפחה בת עשר נפשות. "נולדתי עם בעיה ברשתית של העין", מגוללת מנאל את סיפור חייה. "הוריי הם בני דודים וישנה סברה שאומרת שהבעיה נוצרה עקב הקירבה המשפחתית ביניהם, גם שלושת אחיי סובלים מאותה בעיה". מנאל רואה באופן מטושטש ורק את העצמים העומדים ממש לידה.


פייסל ומנאל. "לא רציתי לפספס את ההזדמנות". צילום: קובי קואנקס

"כילדה שלמדה במסגרת רגילה סבלתי רבות מהצקות, כמו שכל חריג סובל. היו צוחקים עליי ומציקים לי, וזה הפך אותי לילדה סגורה ומסוגרת, גרמו לי להתבייש במגבלה שלי. לא היו לי חברים, לא הייתי יוצאת לשחק בהפסקות ובטח שלא משתתפת בכל משחקי החברה של הילדים הרואים.

"בחברה הערבית יש בעיה לקבל את החריג, בעיית ראייה אצל אישה היא סוג של פגם. לגבר עם בעיית ראייה אין מניעה למצוא שידוך עם אישה רואה. אפילו מעודדים את זה, ואילו אישה עם בעיית ראייה נחשבת פגומה ונגזר עליה להישאר רווקה לנצח, עם התחושה הזו הסתובבתי רוב חיי".

לפני שהכרת את פייסל, חשבת שתישארי רווקה כל חייך?
"ידעתי שתהיה לי בעיה למצוא חתן מהמגזר הערבי, המגבלה הזו יוצרת אצלנו במגזר בעיה, ונפגשתי עם לא מעט נשים שנשארו רווקות עד גיל מבוגר בגלל בעיית הראייה. הביטחון העצמי שלי היה מאוד נמוך, התביישתי בבעיה שיש לי, למרות ההישגים הלימודיים שהצלחתי להגיע אליהם בכוחות עצמי".

את פייסל היא פגשה לראשונה במועדון לאנשים עם בעיות ראייה בירושלים. "הייתה הכרות מאוד בסיסית במועדון, היינו ידידים, הוא מצא חן בעיניי, ידעתי שהוא נשוי ונוצרה בינינו קודם כל חברות. בזכות העובדה ששנינו מסתובבים בעולם עם בעיה דומה יש לנו נושא משותף, אנחנו מבינים אחד את השני, הייתה כימיה טובה. הקשר הרומנטי התחיל להתפתח רק כשהתחלנו לעבוד יחד ב'דיאלוג בחשיכה', תוך כדי הדרכה התאהבתי בו".

"שתי נשים זה מקובל"
הוא נולד בשכונת ארמון הנציב בירושלים, בן רביעי למשפחה בת עשר נפשות. "כמו מנאל, גם אני נולדתי עם בעיה ברשתית, בעיה שאין לה מרפא. עד מטר וחצי ממני אני יכול לזהות עצמים ובני אדם במטושטש. יש לי עוד אח שסובל מאותה בעיה, וזאת למרות שההורים לא קרובי משפחה". גם פייסל למד במסגרת החינוך הרגיל.


"דיאלוג בחשיכה". סיפור חייהם מרתק את המבקרים. צילום: טל קירשנבאום

אל "דיאלוג בחשיכה" הוא הגיע, כמו מנאל, דרך המרכז לעיוור בירושלים. "שמענו שהמקום נפתח ושמחפשים מדריכים דוברי ערבית. שמחנו מאוד על היוזמה, שקם מקום שיכול לתת לציבור הרואה קצת ממה שאנחנו חווים כל יום ובמקביל גם עוזר לנו להתפרנס. את מנאל הכרתי במרכז בירושלים, היינו חברים טובים אבל בהתחלה לא התפתח שום דבר רציני בינינו".

קשר האהבה התפתח ביניהם במהלך ההדרכות. "הוא מצא חן בעיני מייד", אומרת מנאל בחיוך, ופייסל מוסיף: "גם היא מצאה חן בעיני, אבל לא ידעתי איך היא תקבל את זה שאני נשוי, למרות שזה מקובל, ואיך נסתדר כששנינו לא רואים". עם הרבה שאלות ותהיות נולדה האהבה, ואחרי חצי שנה של הדרכות ב"דיאלוג בחשיכה" החליטו בני הזוג לבוא בברית הנישואין.

לא חששת?
מנאל: "היה חשש טבעי, להיות האישה השנייה זה לא קל, אבל ידעתי שאין לי ברירה אחרת, בגלל המוגבלות שלי ידעתי שזה הסיכוי שלי להקים בית, ומאוד רציתי ילדים. ההורים שלי בהתחלה לא התלהבו מהרעיון שאני אהיה אישה שנייה, אבל אני ידעתי שאני כבר בת 29 ושאם אני אפספס את ההזדמנות הזו לא תהיה הזדמנות נוספת. הייתי צריכה לשכנע אותם שזה יהיה בסדר".

פייסל: "גם אני חששתי, שתי נשים זה אולי חלום של הרבה גברים, אבל זה לא פשוט, נשים מקנאות אחת בשנייה וזה רגש טבעי. כשיש לך אישה אחת אתה כולך שלה וכולך איתה. אתה יכול אולי לבגוד, אבל אם אתה עושה את זה בחוכמה היא לא יודעת ואין לה סיבה לקנא, ואילו האישה השנייה היא עובדה בשטח. היא אצלה בבית, אמנם באזור נפרד, אבל היא יודעת ורואה שהיא קיימת, וזה לא פשוט".

בלי גזענות
איך הציבור היהודי שמגיע למסלול "דיאלוג בחשיכה" מקבל את העובדה שאתם ערבים?
מנאל: "לא תמיד מזהים שאנחנו ערבים. לפי המבטא הרבה פעמים חושבים שאנחנו ספרדים או ארגנטינאים. כשהמחסום משתחרר וכשאנחנו מתפנים לשיחה ומספרים את הסיפור שלנו, בדרך כלל אנחנו מקבלים הרבה חום ואהבה מצד הציבור היהודי, וכשאני מספרת