לפני כ-20 שנה היו ליואל (השם המלא שמור במערכת) חלומות ורודים. הוא הקים עסק מצליח, ניהל שלוש חנויות משגשגות, התחתן וקנה בית, ולצורך הרכישה, לקח מהבנק משכנתה של 100 אלף שקלים. הבנק, מצידו, פתח את הדלת לרווחה, חייך חיוך רחב והציע תנאים מפתים. יואל החל לשלם את המשכנתה והחיים זרמו, עד שיום אחד התמוטט עליו עולמו: עקב סיבוך בלידה נולד לו בן משותק ועיוור.

יואל החליט להשקיע את כל כולו בבנו ופנה לבנק, לבקש הקפאת משכנתה. הבנק הסכים, אבל בינתיים עסקיו קרסו והוא התגרש. אחרי תקופה מסוימת, קיבל צו פינוי מהבית. "החוב שלי", הוא אומר, "הגיע למיליון שקלים כי התיק עבר להוצאה לפועל. מאותו רגע התחילה מלחמה מול הבנק, פעם הם אמרו מיליון שקלים, פעם 400 אלף, בסוף זה הפך לשלושה מיליון שקלים. נעצרתי עשרות פעמים, עשו לי עיקולים, החיים שלי הפכו לגיהנום".

יואל פנה לעורך דין, שהפנה אותו לחברת ניהול ובקרה פיננסית, בניהולו של
יאן קליימן. קליימן וצוות יועציו ישבו עם החומר של יואל וגילו שהוא לא חייב לבנק דבר וחצי דבר. "ריבית הפיגורים שנגבתה ממנו בזמנו הייתה גבוהה מזו המותרת בחוק. בדקנו 20 שנה לאחור מול הבנק ומול בנק ישראל, שקובע את תעריף ריבית הפיגורים. הבנק עשה כרצונו, ולא רק שדניאל לא חייב דבר, הוא גם צריך לקבל מהבנק פיצוי".

סיפורו של יואל הוא אחד מתוך תיקים רבים הנערמים על שולחנו של יאן קליימן, במשרדו באזור. קליימן (38) הקים חברה לניהול ובקרה פיננסי (אחת מתוך שלוש הפועלות בישראל), העוסקת בביקורת בנקאות, הכנת חוות מומחה וניהול משא ומתן מול המערכת הבנקאית.

"אני שומע סיפורים של אנשים, שהבנק עשה להם עוול, רק כדי להרוויח על גבם", הוא אומר, "לפעמים אני לא מאמין שזה קורה, השערות סומרות לי מרוב כעס. יואל, למשל, נקלע למצוקה והבנק לא גילה רגישות, כי הבנק רואה את השורה התחתונה והשורה התחתונה היא כסף. האנושיות נעלמת כשמדובר ברווחים כלכליים, וזה הסיפור של 'מצליח'. הבנק מנסה, עושה כל מה שעל רוחו ומה שיוצא יוצא".

אז איך אפשר להקל את רוע הגזירה?
"כשעסק נקלע לחובות, משלמים ריבית לא נורמלית על פיגורים עד לקבלת פניות מההוצאה לפעול. אנחנו, מצידנו, בודקים אם הבנק פעל על פי חוק בנק ישראל והוראות המפקח על הבנקים בגביית הריבית על האשראי או עשה את עיסקת 'מצליח'. בהמשך החברה בודקת תקדימים משפטיים ובונה ללקוח תיק, שאיתו הוא יכול לפנות באמצעות עו"ד לבנק או לבית המשפט. "בדרך כלל", הוא מבשר, "זה לא מגיע לבית המשפט אלא נסגר בהסדר מול הבנק עוד קודם".

זה נשמע כאילו הבנק עושה מה שבא לו.
"יש קריטריונים ברורים לגבי גובה הריבית והעמלות שמותר לבנק לגבות. לעיתים הבנק גובה יותר, הלקוח לא מודע לכך ונגרר לחובות כבדים שהוא לא יכול לעמוד בהם. בבדיקות שאנחנו עורכים מתברר ברוב המקרים, שלא רק שהחוב של הלקוח מצטמצם משמעותית, אלא שהבנק גם צריך לפצות אותו".

בנק ישראל: יש פיקוח
"הפיקוח על הריביות במדינת ישראל קיים רק בהיבטים מסוימים. יש פיקוח הדוק והגבלה גדולה על ריביות צמודות מדד וריביות פיגורים בהלוואות של משכנתא. בהלוואות צמודות אין פיקוח על הריבית. הבנקים מחויבים לפעול על פי חוק ובמידה ואנחנו מקבלים תלונה או חוות דעת של מומחה לגבי ריבית לא חוקית, העניין נבדק בחומרה ובקפידה. התלונות אינן בדרך כלל א על ריבית אלא על הלוואות וזינוק בסכומים לאחר התערבות ההוצאה לפועל".
לטענת יאן קליימן, לעיתים הבנק פועל בשיטת 'מצליח'.

"לטענה אין בסיס. יש פיקוח הדוק על הבנקים וכשיש טעות, הטועה משלם, אנחנו דואגים ללקוחות ובמידה ויש דו"ח לפיו נעשה ללקוח עוול, אנו מורים לבנק להחזיר ללקוח את הכסף. בשנת 2008 הוחזרו ללקוחות 261 מיליון שקל, מהם 258 מיליון בגין פרשת 'חפציבה'".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".