השמלגוץ': בדירה קטנה בשכונת ג'סי כהן יושבים ארבעה גברים עטופים בגלימות מלאכים ומשוחחים. הקמטים בפניהם מסגירים את השנים ובפיהם סיפורים על זוגות, שזכו בחיים חדשים אחרי שקיבלו כמה עצות טובות. "טנאיסטלין אנדמנאלך" (שלום, מה נשמע?) הם אומרים זה לזה באמהרית, ומתעדכנים במאורעות שקרו השבוע לבני העדה בחולון.

בינתיים ממהרת בעלת הבית בצעדים צנועים אל המטבח, וקולה באיטיות על הגז פולי קפה שלמים. זהו טקס של כבוד. לא כל אחד זוכה לשתות מקפה שכזה, אך מפגש של ארבעה שמגלוץ' זו בהחלט סיבה טובה. ריחו המהביל מחזיר את בני הבית לכפר באתיופיה, שגם בו נהגו השמגלוץ' לשבת יחד ולפתור סכסוכים של זוגות רבים, לפייס ביניהם ולדאוג שיחזרו האחד לחיק אהובתו.

מעשי האלימות הרבים שנרשמו בחולון, בקרב בני העדה האתיופית, גרמו למשרד הרווחה לאמץ את גישת השמגלוץ', שבמקומות אחרים בארץ הובילה לפתרונן של מרבית הבעיות בין בני זוג בעדה האתיופית. מאז, פועלים בחולון חמישה שמגלוץ', הנפגשים מדי יום ב' ב"פינה בקהילה", ברחוב רבי עקיבא.

קפאלה תקלה, 63, מתוקף תפקידו הספיק לגשר בין לא מעט זוגות מסוכסכים
ולהשכין שלום בית. "יום אחד, זמן קצר אחרי שהגעתי לחולון", הוא מספר, "פנתה אליי אישה כבת 45 כשבידה מקל של מטאטא שבור לשניים. האישה בכתה בכי תמרורים והתלוננה בפניי שבעלה הכה אותה עם המטאטא עד שנשבר. האישה סיפרה שהיא מכינה לבעלה בכל יום ארוחת צהריים, אבל הוא מסרב לאכול את הארוחה. בתרבות שלנו לא יעלה על הדעת שאישה תשאל את בעלה מדוע אינו אוכל את האוכל שהיא מכינה.

האירוע חזר על עצמו, האישה הגישה את הארוחה ובעלה לא אכל אותה. שמעתי את סיפורה והבחנתי במשהו מוזר במטאטא: בקו השבר היו סימני ניסור. שאלתי אותה האם היא ניסרה את המטאטא כדי לומר שבעלה הכה אותה. היא החלה לבכות והודתה כי חשדה שבעלה בוגד בה ואוכל את ארוחת הצהריים אצל המאהבת. אחרי שיחה קצרה עם בעלה גיליתי, שהוא אינו אוכל את ארוחת הצהריים של אשתו בגלל כאבי בטן שמהם הוא סובל תקופה ארוכה, אבל לא רצה להטריד אותה בבעיה הבריאותית שלו. הוריתי לבני הזוג לקחת פסק זמן זה מזו. לאחר תקופה קצרה חזרו בני הזוג לחיות בשלום יחד, רכשו בית במרכז ועברו לגור בו יחד עם ששת ילדיהם".

טספהון גרמה, 43, עלה לארץ בשנת 2006. "יום אחד", הוא מספר, "פנו אליי זוג בני שלושים בגלל בעיה כספית. לגבר נשאר בן באתיופיה מנישואיו הקודמים שלא עלה עדיין לארץ. בני הזוג חוו בישראל הלם תרבותי קשה שלא הצליחו להתגבר עליו ולא היה להם מעקב מסודר על חשבונות הבנק שלהם. אשתו הנוכחית חשדה בבעלה שהוא מעלים ממנה כספים ושולח אותם לבנו באתיופיה. בעלה הכחיש את החשדות וטען כי לא היה ולא נברא.

"הבעל הציג בפניי תדפיסי בנק והוכיח את טענותיו. הבנתי שאין בסיס לחשד של האישה. העובדות שהצגתי בפניה אחרי השיחות עם הבעל שכנעו אותה לקיים שלום בית. בנוסף, הוריתי לבעל לשתף יותר את אשתו בעניינים הכספיים ולדאוג לה לכרטיס אשראי משלה. במקרה הזה, אם לא הייתה הכרעה שלי, המשטרה הייתה מתערבת ולוקחת את הבעל לחקירה מיותרת".

טספהון גרמה (צילום: אבי מועלם)

דמטה אספה, בן 44. עלה לארץ בשנת 2007 מאתיופיה. "לפני כחצי שנה הגיע אליי זוג מסוכסך שאפסו כוחותיו, יחד עם ששת ילדיהם", הוא מספר. "הבעל לא כיבד את אשתו, והיא ניסתה מספר פעמים לגרש אותו מן הבית. הבעל היה נעלב, אורז מזוודות מלאות בבגדים, מכין לעצמו את כל הציוד הנדרש עבור השהות מחוץ לבית, ומספר דקות לפני שהיה יוצא לדרך, אשתו הייתה מתחרטת ומתחננת לפני בעלה שיישאר ורצה אליי כדי שאבוא לדבר על ליבו.

"שלוש פעמים מנעתי את עזיבתו של הבעל, אבל רק בפעם הרביעית הצלחתי להביא לשלום בית קבוע, בעזרת טקס הקפה שאנחנו עורכים, שהוא סמל לרוגע ולשלווה. בתום הטקס ייעצתי לאישה לתת יותר אמון בבעלה ולנסות לשחרר שליטה, והנחיתי את בעלה לא לספק לאשתו סיבות לקנא. הייעוץ הארוך הביא בסופו של דבר לשלום בית שמחזיק עד היום. תקופה קצרה אחר כך קנו בני הזוג דירה ביבנה ועברו לשם עם ילדיהם".

אדיסו מלסה, בן 67. עלה לארץ בשנת 2006. "הבעיה המרכזית של הזוגות האתיופים שהגיעו לארץ", הוא אומר, "היא השינוי הגדול, שהשפיע באופן משמעותי על בני הזוג. במשפחה האתיופית המסורתית יש לגבר מעמד של כבוד, אבל בארץ המעמד הזה ספג פגיעה. בעקבות מפגש עם נשים ישראליות למדו הנשים מהעדה להיות יותר אסרטיביות. לגבר היה קשה לקבל את השינויים שהתחוללו אצל האישה וזה יצר הרבה מאוד בעיות".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".