ימשיכו לפנות בעצמם את הזבל: בעלי האטליזים וחנויות הדגים בחולון ימשיכו לפנות את האשפה הרטובה לתחנת המעבר בעצמם. כך קבעה שופטת השלום בראשון לציון ד"ר איריס סורוקר.

בעלי העסקים, הממוקמים במרכז חולון, טענו שמכיוון שהם משלמים ארנונה לעיריית חולון, על העירייה לפנות את האשפה הרטובה מחנויותיהם, כפי שהיא עושה מבתי העסק באיזור התעשייה. "לטעמנו הערייה הפלתה אותם לרעה לעומת בעלי האטליזים באיזור התעשייה", מסביר בא כוח התובעים, עו"ד יוסף שחם.

"הטענה של העירייה היא שהיא לא יכולה לפנות במרכז העיר מכיוון שאין לה גישה למקומות הללו. אנחנו טענו שבערים אחרות דווקא כן מפנים את האשפה ממרכזי הערים, ומכיוון שבעלי החנויות משלמים ארנונה, הם לא צריכים לפנות בעצמם, כי זה גם עולה להם כסף וגם גורם להם אי נעימות. לצערי, בית המשפט דחה את התביעה וקיבל את עמדתה של העירייה, אולם לשמחתי, הוא לא חייב אותנו בהוצאות המשפט של העירייה".

יו"ר התאחדות הסוחרים בחולון, יעקב מאיר, המסייע לסוחרים, אמר: "אנחנו משלמים ארנונה גבוהה יותר לעסקים, אבל לא מקבלים שירותים של פינוי אשפה. אנחנו רצים עם המשפט הזה כבר כמה שנים, וחבל שכך הוחלט".

עיריית חולון מסרה: "השופטת קבעה כי אין לקבל את הטענה שתשלום הארנונה מטיל על העירייה חובה לפנות את האשפה הרטובה, העלולה להיות מפגע תברואתי וחייבת בפינוי תדיר (אחת לכמה שעות), על חשבון הארנונה שמשלם כלל התושבים. בית המשפט פסק כי מטרתם העיקרית של כספי הארנונה היא לאפשר הענקת מכלול שירותים עירוניים, ולאו דווקא שירותים ישירים או שירות ספציפי.

"בית המשפט פסק כי הפינוי העצמי (מהחנות לתחנת המעבר) הוא סביר ומתקבל על הדעת, במיוחד כי מדובר בחנויות קטנות הממוקמות בתוך העיר, בקומות קרקע של בנייני מגורים, ואשר נוכח גודלן לא ניתן לאגור בתוכן אשפה במכלים מיוחדים. אטליזים באיזור התעשייה ממוקמים בחנויות גדולות ויש להם כלי אצירה (דחסנים), המאפשרים פינוי של האשפה בזמנים סבירים, ולא מדובר בפינוי מסביב לשעון.

"טענת האפליה נדחתה אף היא משלא הוכחה, וכפי שכתבה השופטת: 'בעל עסק בוחר את אופי העסק ומיקומו, ועליו לשאת בעלויות הנובעות מכך'".