הפגישה בין מאזן פארג' לאהרון ברנע, מתחילה בחיבוק חם. אמנם מאזן התעכב שעה ארוכה ואיחר כיוון שבמחסום היציאה מדהיישה לכיוון תל אביב חסמו את דרכו שעה ארוכה, אבל לבסוף, כשהשניים מתראים, הם מתרגשים לעדכן זה את זה בתוכניות הנרקמות בפורום.
,
ברנע, תושב חולון, ששכל את בנו נועם ז"ל בשנת 99', ופארג', תושב מחנה הפליטים דהיישה, ששכל את אביו עלי בשנת 2002, מכירים זה את זה היטב. הם מכירים את סיפור האובדן האחד של השני היטב, ועברו כבר עשרות מפגשים, בהם מוצג סיפורם ב"פורום המשפחות השכולות", הן בארץ והן בחו"ל.

המפגש האחרון ביניהם מתרחש על רקע תערוכה שיזם פורום המשפחות השכולות, שתיפתח ב-12 בספטמבר במוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון. התערוכה תציג קריקטורות העוסקות בסכסוך הערבי-ישראלי ובהמשך תנדוד למסע סביב העולם.


אריסטטדס ארננדז, קובה

אחרי שהשניים הרצו יחד בכיתות לימודים, במסגרות חינוכיות ובכנסים בינלאומיים, הם עוברים לשתף פעולה בפרויקט החדש, שאולי יצליח להאיר את הסכסוך בארו אבסורדי חדש. "מהי בעצם קריקטורה?", שואל ועונה ברנע, "זאת לא תמונה אלא מראה מעוותת, שדרכה אנחנו יכולים להבין את מעגל האבסורד שבתוכו אנחנו חיים. אני רוצה שאנשים יסתכלו על הקריקטורות ויבינו את המגוחכות, את ההמשכיות האינסופית של הסכסוך, שמשאיר אחריו שובל של מתים.

"יותר מכל אני רוצה שיסתכלו עליי ועל מאזן, ועל עוד 500 כמונו בפורום ויגידו, 'אם הם, שאיבדו את היקר להם מכל, מסוגלים לפעול יחד, לדבר ולהיות פתוחים וקשובים, אז גם אנחנו יכולים'", אומר ברנע ופארג' מסכים: "אני תמיד אומר בכל ההרצאות שלי, הלוואי שאף אחד לא יצטרך לעבור את מה שאני עברתי כדי להבין'. תסתכלו עליי ותבינו דרכי. רק אם נכיר האחד את השני ונתקרב, נוכל לסיים את הסכסוך הזה".

"עשרות הקריקטורות שהגיעו לתערוכה לא באו כדי להבהיר עמדה פוליטית
בסכסוך, הם אפילו לא מייצגים אותנו כמשפחות שכולות", אומרים ברנע ופארג', "בחרנו בקריקטורות לא מתוך מחשבה שהם ייצגו אותנו, אלא כי רצינו הזדמנות לומר: תסתכלו על המצב הזה מחדש, אולי אפשר אחרת. הרי קריקטורה זו בדיחה, אולי אפשר להסתכל ולהבין את זה מזווית חדשה".

אולי הפעילות הזאת היא עוד דרך שבחרתם להתמודד עם השכול?
ברנע: "אני לא יודע אם יש דבר כזה להתמודד. אתה אף פעם לא קם מזה, זה נשאר קשה ואיום תמיד. אני אומר לעצמי, הנה, סיפרתי שוב את הסיפור וזו עוד אנדרטה קטנה שהקמתי היום. אני משוכנע שנועם היה מרוצה מזה שבחרתי בדרך הזאת. יש משהו בידיעה שהוא היה תומך בכל מה שמחזק אותי ונותן לי אמונה שאנחנו בדרך הנכונה".

גם אתה מאמין שאביך היה גאה בבחירה שלך?
"אני שואל את השאלה הזאת כל יום מחדש כשאני מגיע לפעילות. האמת היא שאני לא יודע מה התשובה ומה הוא היה חושב. אני חושב בעיקר על אלו שיבואו אחר כך ועל העתיד. למענם אני עושה את זה".

מה תיחשב בעיניכם הצלחה בתערוכה?
"שייפתחו כמה שיותר עיניים", אומר פארג', "שאנשים יביטו בקריקטורות ויבינו שמה שאנחנו מכירים זה לא מספיק כדי להביא לידי שינוי. אנחנו צריכים להגיד שאנחנו לא מוכנים לשלם יותר את המחיר".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".