מי אחראי: דיירי פרויקט "פעמוני ארזים" בנווה ארזים בחולון עסוקים בימים אלה בסוגייה האם הגינה המשותפת בפרויקט היא רכוש פרטי או ציבורי. לדברי עיריית חולון, הגינה שייכת לדיירים, אולם אסור להם לגדר אותה, כדי שכל מי שחפץ יוכל ליהנות ממנה. הדיירים כועסים ומתקשים לקבל זאת. אכלוס הפרויקט, שבו בתים משותפים, הבנויים סביב שתי גינות מרכזיות, החל בחודשים האחרונים. גינה אחת, שעדיין לא הוקמה, תימצא באחריות העירייה.

"המצב הזה בעייתי, כי אנחנו צריכים לתחזק ולבטח גינה ששייכת לא רק לנו", טוענים הדיירים, "במקום שהעירייה תעשה זאת. כל מי שרוצה יוכל להיכנס ולצאת ממנה, ואנחנו נצטרך לממן את זה. לא הגיוני שאנחנו נשלם הוצאות כמו השקיה, חשמל ותחזוקה בעבור אנשים אחרים. בעינינו זה ממש אבסורד. השטח הוא שלך, אבל אתה לא יכול לסגור אותו בגדר. כולם יכולים להיכנס אליו ואתה צריך לשלם. אנחנו לא מבינים למה אנחנו צריכים לממן את שאר תושבי חולון".

"הגינה במרכז השכונה נמצאת בשטח הפרטי, ואין לעירייה כל אחריות לגביה", טוענת עיריית חולון. "תשובה זו נמסרה לתושבים פעמים מספר, וכבר בשנת 2002, עוד בטרם הקמת הפרויקט, שלח מהנדס העיר דאז מכתב למנהל מחוז תל אביב במינהל מקרקעי ישראל, והדגיש בפניו את הנושא. בתב"ע (תוכנית בניין עיר) כתוב במפורש שמדובר בשטח עם זיקת הנאה לציבור, ולפיכך, על פי החוק, אסור לגדר אותו. המכרז פורסם בהתאם לתב"ע, ולפיכך הדיירים היו אמורים לדעת זאת".

זאב מילנר, מחברת הבנייה "י. זילברמינץ ובנו בע"מ", שבנתה את הפרויקט, מאמת את דברי העירייה. "מדובר בגינה לשימוש הציבור, אבל מוגדרת לפי התב"ע כגינה פרטית", הוא מאשר. "כשזכינו במכרז על הקרקע, זה היה חלק מהתב"ע שחלה עלינו. בנינו את זה והדיירים ידעו שהם צריכים לתחזק את זה. "יחד עם זאת, זה משהו שצריך לפתור מול העירייה. כמובן מדובר בעניין של כסף, ותלוי אם העירייה תחליט לשאת בהוצאות. אני באופן אישי חושב שהעירייה צריכה לתחזק, אבל אני לא קבעתי את ההוראות האלה בתב"ע".

"זיקת הנאה היא כמו זכות קניינית", מסביר עו"ד מוטי פלומו, מומחה בדיני מקרקעין. "באופן עקרוני ומבלי להכיר את הגינה הספציפית, מדובר בשטח שהדיירים התחייבו מראש לתת בו זיקת הנאה לציבור ולאפשר מעבר חופשי לכל דכפין. כדי לשנות את זה צריכים לשנות את תנאי זיקת ההנאה, אבל עד אז הדיירים צריכים לשלם את הכל".