חמש וחצי לפנות בבוקר. אני יורדת טרוטת עיניים לפגוש את אבי מור, מנהל ענף האשפה בעיר חולון. כן, הנה הוא מגיע, יום עבודתי הראשון (והאחרון, תודה ששאלתם) באחלה ג'וב: פינוי האשפה שלכם. משכורת לא רעה, כו-לה ארבע שעות עבודה, ובסיומן נשאר יום שלם, לעשות עוד המון דברים. אידיאלי, לא?

השעה אמנם מוקדמת, אבל מור מחליט להשכים אותי בדברי חזון. "המטרה היא להגיע למצב, שכל האשפה הביתית בעיר תפונה ממיכלים הטמונים באדמה", הוא מבשר, "וכבר יש כמה בניינים עם אשפה מוטמנת". וככה, מלאת אופטימיות, בניחוח של יום חדש, אני עולה על המשאית ומצטרפת אל אחד מ-14 צוותי פינוי האשפה בעיר.

המשאית מקדמת את פניי במזגן משובח ובמיצג שעונים מפואר, שקצת מזכיר
מטוס. "זאת אחת מחמש משאיות חדשות שנרכשו", מבשר בגאווה הנהג פיני אלמליח, "זאת ממש חללית, אפשר לראות כל מה שקורה מאחור. אלה המשאיות הכי משוכללות שקיימות היום בארץ ובעולם". ואכן, באגף האחורי, עולות ויורדות בלחיצת כפתור עגלות האשפה, שדוחסות אותה פנימה, וחוזר חלילה.

"שנים שאני עובד בעירית חולון", מספר בגאווה אלמליח, "הייתי הנהג של מוטי ששון, אבל העדפתי לעבור למחלקת התברואה, בגלל השעות הנוחות. אני קם בארבע וחצי בבוקר, מגיע למוסך המשאיות בחמש וחצי, שופך בחיריה - ובעשר וחצי אני כבר בבית, במקלחת. אנחנו מקפידים להתחיל מוקדם ולסיים מוקדם, כדי שלא יהיו פקקים ברחובות הצרים. פעם בחמש בבוקר כבר היינו בדרך, אבל תקנה חדשה קבעה שלא נצא לפני שש, כדי לא להרעיש לתושבים".

ומה קורה כשאתם יוצרים פקקים?
"כשאני יכול אני מעלה את המשאית על המדרכה, או נכנס לחניות ריקות ברחוב ומאפשר לכל הרכבים לעבור, אבל לא תמיד זה אפשרי. לפעמים אני רואה את הפקק מאחורינו, ואז מתחילות הצפירות והעצבים. במקרים כאלה, אין לי מה לעשות. צריך סבלנות".

"בשעות מסוימות יצרנו פקקי תנועה ולחצים", אומר אהרון אשרוב, ראש הצוות, "וכשאת מפריעה לציבור, נוצרים קונפליקטים. לכן החלטנו ללכת על גישה שונה ומצאנו מסלולים עקיפים. אנחנו מפנים את הציר וחוזרים אחר כך. בקיצור, באים לקראת הציבור".

לפעמים אתם חוטפים קללות עסיסיות?
"בטח", אומר אלמליח, "יש נהגים שיורדים מהרכב כדי לקלל. מזל שאני יושב גבוה, עם חלון סגור, מזגן ורדיו. אני פשוט מתעלם".

אשרוב, תושב חולון, עובד במחלקת התברואה 17 שנה. "איך חולון תמיד מקבלת פרסים בתחרות 'ארץ ישראל יפה' את חושבת?", הוא שואל, "זה בזכותנו. אין מצב שאנחנו רואים אשפה מפוזרת ולא אוספים".

שלמה חזן, המבוגר בחבורה, בן 63, עובד בפינוי אשפה כ-30 שנה, ובין לבין מנגן באקורדיון. "רוב האזרחים מרוצים מאיתנו", הוא אומר, "אנחנו מפנים אשפה גם בימי שישי ובערבי חג, לפעמים אפילו פעמיים ביום".

יש לכם בקשות מיוחדות מהאזרחים?
"בטח", הם אומרים, "קודם כל, שיקשרו את שקיות האשפה, אחרת כל התכולה נשפכת על הכביש ואנחנו צריכים לאסוף בידיים את האשפה שהתפזרה".

"זה קשה, לפעמים זה מבחיל והבטן מתהפכת", אומר אשרוב, "אבל בכל עבודה יש את הקטעים שלה ואין מה לעשות. יש אנשים שעובדים במפעלים עם ריחות רעים. אני מכיר אנשים שעובדים בבנק, וגם אצלם הבטן מתהפכת, אבל לא מהריחות, אלא מהאנשים, וזה אולי יותר גרוע".

מוצאים דברים משעשעים?
"פעם אחת", מגחך אשרוב, "מצאנו בובת מין משומשת. טוב, אין מה לעשות, כל מה שמשעשע אנשים בביתם, בסופו של דבר זה מגיע אלינו. אשפה מלמדת הרבה על האנשים".