פעם, כולם דיברו פה על שייע רוסין. כשתושבי חולון התניידו בתחבורה ציבורית, הוא חצה את העיר במרצדס מפוארת. כשטיסות לחו"ל היו בגדר פנטזיה, הוא היה על קו חולון אירופה. נשים היו אפר לרגליו והספיק חיוך או מבט אחד שלו, כדי ללכוד אותן ברשתו. חיי מותרות ופזרנות היו נחלתו, ואף אחד לא יכול היה להתעלם מהקסם האישי, של מי שנודע כשחקן כדורגל מפוספס.

בימי הזוהר הגדולים שלו פתח שייע שלוש חנויות בגדים יוקרתיות, שהפכו
למוקד עליה לרגל. הודות לכישורי המסחר שלו, הצליח להטביע חותם בהוויה המקומית. אלא שבוקר אחד, לפני 20 שנה, הכל נגמר. עסקיו של שייע קרסו, החובות לספקים ולבנקים עמדו על מאות אלפי שקלים והבועה הנוצצת התפוצצה.

ימים ארוכים עברו מאז יצא שייע את שערי המדינה בראש מושפל ובפעימות לב מואצות. עשרים שנה חלפו מאז לקח מזוודה קטנה, 3,000 דולר, אישה וילדה-ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה. היום הוא שוב כאן, בקומה העשירית של מלון הילטון, כשלצידו בנו הכדורגלן כפיר (18) שהשתתף במכביה.

בשנות ה-80 היה שייע המלך של חולון. איש עסקים, בעל חנות בגדים שהפכה למוקד עלייה לרגל וחביב הנשים. "הייתי סלב באותה תקופה", הוא אומר, "אין מועדון בתל-אביב שלא בילתי בו. כולם הכירו אותי, כולם רצו להיות איתי ולידי. האמת, חייתי בסוג של סרט. חשבתי שאני איש עשיר וחייתי כאילו אין מחר. היו לי עיניים גדולות, רציתי להתרחב, לפתוח עוד חנויות, למכור בסיטונאות, בקיצור, חייתי בתוך בועה, לא במציאות. אבל יום אחד, כשהגיע הרגע בו נדרשתי לפרוע את החוב, הבועה הזאת התפוצצה לי בפנים".

שנת 86', שנת המיתון הגדולה, פגעה בלא מעט עסקים. "התחלתי לצלול למטה בלי לשים לב", הוא אומר, "אנשים קנו פחות והחובות לספקים ולבנקים הלכו. חשבתי בהתחלה להכריז על פשיטת רגל, אבל בהתייעצות עם עורכי הדין שלי, הרגשתי שאני לא מוכן לשאת את אות הקלון הזו. ביום שירד לי האסימון, שצריך לפרוע את השטר, החלטתי לעזוב הכל לברוח".

בפברואר 1990, תוך ימים ספורים, מכר שייע את ביתו. "באמצע הלילה ברחתי, עם מזוודה, אישה וילדה קטנה. כמו אסיר נמלט, שנס על נפשו. השארתי פה חנויות מלאות בסחורה, בנקים עם חובות, ספקים המומים. פשוט נעלמתי".

שייע הגיע לדרום אפריקה והחל אט, אט לנהל בה את עסקיו. לימים הפך לאיש עסקים מצליח, עם חנויות משגשגות.

שייע, יש דבר שאתה מצטער עליו?
"אני לא מצטער על כלום, כל מה שקרה היה צריך לקרות. שום דבר שקשור בחומר הוא לא סוף העולם. אני שילמתי מחיר של בריאות, אני חולה בסוכרת, אבל אני יודע שלא ויתרתי ועשיתי דרך ואני צועד בה בגאווה".