מסלטון. "זה עובד. זה מסייע להתגבר על הקושי" | צילום: קובי קואנקס

 "מה שקורה לאנשים אחרי אשפוז נפשי זה שעולות להם הרבה שאלות של 'מי אני ומה אני', שאלות של דימוי עצמי וביטחון עצמי. המתמודדות נמצאות בנקודה בזמן שבה אין להן שום מושג מה יהיה הלאה מעכשיו". בנקודת הזמן הזאת, נכנסת עינב מסלטון והתוכנית 'חזרה הביתה' שמלווה נשים שיוצאות מהמחלקה הסגורה במרכז לבריאות הנפש ע"ש י. אברבנאל, בחזרה לקהילה. מסלטון, מהניסיון האישי שלה, יודעת היטב כיצד חלק מהמטופלים מרגישים שכן היא בעצמה אובחנה בעבר כסובלת ממאניה דיפרסיה.

לסמן מטרות

מסלטון, בת 34, גדלה בחולון וכיום חיה בתל אביב. 'חזרה הביתה' הוא בעצם פרויקט ניסיוני שיוזם ה'ג'וינט', שכאמור מיועד עבור נשים שהיו מאושפזות במחלקה הסגורה של המרכז לבריאות נפש בבת ים. עמותת 'לשמ"ה' מפעילה את התוכנית שמלווה על ידי 'יוזמה דרך הלב' (שמספקת ליווי תעסוקתי במסגרת סל שיקום), כאשר עובדי העמותה הם למעשה מתמודדי נפש בעצמם.

"כאשר אישה משתחררת, אנחנו מלוות אותה, והליווי נמשך עד שנתיים", מספרת מסלטון, "אנחנו נפגשות איתה במקום ציבורי, אחת לשבוע או אחת לשבועיים. יחד עימה עובדת עוד אישה בעמותה באיזור, ושתיהן בעלות ידע מניסיון אישי והן משתמשות בו ככלי עבודה. אנחנו בעצם רותמות את אותה אישה לסמן מטרות ולהגיע אליהן באמצעות עבודה משותפת עם המלווה - לימודים, תעסוקה, פנאי, חברה, עיסוקים משמעותיים, או מטרות בירוקרטיות מול המערכת. בנוסף אנחנו משווקת ומנגישות סל שיקום שאנחנו תומכות בו, ויודעות את השירותים ומספרות לה עליהם. במילים פשוטות: עוזרות לה לקבל את הזכויות שלה".

כשאת היית מתמודדת נפשית, היתה לך עזרה מהסוג הזה?

"התמזל מזלי והיה לי דבר כזה. הכרתי אדם שנהיה ידיד נפש שלי, חבר טוב מאוד, והוא גם מתמודד. אנשים אחרי אשפוז לא יודעים מה יהיה מעכשיו. אנחנו גם מדברים הרבה מתוך הניסיון שלנו על אופן שיתוף הפעולה של האנשים עם המערכת וגם הרבה על חשיבה על עניין הטיפול התרופתי, איך מתנהלים בשיח מול פסיכיאטרית, איך אני שומרת על הזכויות שלי ומציגה את עצמי מול אנשי המקצוע. עולות סוגיות במהלך טיפולים. אנשים צריכים להבין, הפסיכיאטריה היא לא מדע מדויק".

כלומר?

"אין ראיית רנטגן, וזה הכל נעשה מדיווח ומשם מנסים להבין. יש עניין שלם של איך להשתמש בשפה כדי לתאר חוויות של שינויי תודעה: מה מספרים ואיך מספרים, זה מה שמורכב".

ללא סטיגמות

התוכנית פועלת משנת 2017 וליוותה עשרות נשים. "אנשים אחרי מצבים אישפוזיים שנשארים לבד ואין להם סל שיקום, צריכים את הסיוע הזה, מישהו שירים אותם ויעשה איתם חשיבה משותפת. אנשים הולכים ולומדים ומוצאים עבודות, ויוצרים קשרים בקהילה, ועושים דברים מדהימים וממצים את הזכויות שלהם", מסבירה מסלטון.

התוכנית מצליחה להקטין את האשפוזים החוזרים?

"אני רוצה להגיד שכן. אני רואה הרבה נשים שהתוכנית מקדמת אותן, בזכות זה שיש להן למי לפנות, שיש מי שעוזר להן לעשות שינויים ותהליכים. המטרה היא להפחית את הסבל של אותן נשים שאנחנו עובדות איתן, שהן יצליחו לקיים חיים טובים, מעניינים ומאתגרים. זהו עצם העניין - כשאתה מדבר עם בן אדם על משהו זה מקבל משמעות אחרת, התחלה של תהליך - השיח, השיחה".

מסלטון. שומעת סיפורים מאוד מורכבים ולומדת | צילום: קובי קואנקס

הניסיון האישי עוזר?

"העניין של השיתוף האישי באופן מושכל ומותאם יוצר קרבה ביני ובין האדם שאני עובדת איתו. וכן, הבנה שאני מכירה דברים דומים, ואני באה ולעתים שמה את הדוגמה שלי בדברים שאני עושה, כדוגמה, אני לא באה להתיימר, חלילה. אין מקום להשוואה, האדם עושה מה שהוא רוצה ואני נותנת דוגמה על דברים שעשיתי שהצליחו או לא, ועושים חשיבה ויוצאים דברים נהדרים. היו פגישות שמשתפים על אותן מחשבות משונות באפיזודות וזה מרתק, ואפילו אפשר לדבר ולצחוק על הדברים".

למשל?

"היתה לי שיחה עם מישהי שאני מלווה ובמהלכה שיתפנו דברים ממש אישיים, וזה יצר צחוק, הומור, הבנה וקרבה, שאלה תחושות שאדם לא יכול לחוש לבד. ברגע כזה הבן אדם מולך מבין שיש פה משהו גדול יותר ושאפשר גם להשתקם ולחיות ולחוות דברים מעניינים וטובים".

לא מפחיד אותך להיחשף?

"יצא לי לקבל תגובות מחבקות ואוהבות, לא יצא לי לחוות חשש או דחייה. יצא לי גם להיתקל באנשים מבינים ומפרגנים, ומכילים, כי החברה לא כל כך מכילה את הדברים האלה ואין לסטיגמות מקום".

המשבר לאחר התואר

איך את הגעת בכלל למקום הזה של מלווה?

"במהלך התקופה שבה אני אובחנתי כמתמודדת נפשית, הכרתי את אותו ידיד שהזכרתי מקודם והוא עבד בתחום השיקום. הוא בעצמו היה חוזר עם כל מיני סיפורים של הצלחה וסיפוק, ואני הייתי אחרי ה־BA בסוציולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב והתואר לא הוביל אותי למקום מעשי. לא ידעתי מה אני עושה, עבדתי במשרה אדמיניסטרטיבית בהייטק, ואז היה המשבר, ופגשתי אותו ומשם התגלגלתי לעבוד בעבודה השיקומית".

אין קושי או מחיר אישי על זה שאתה נוכח מדי יום לצד מתמודדי נפש?

"ברמה האישית, אותי זה מאוד מאוד מרים. אני שומעת סיפורים מאוד מורכבים ואני לומדת. האם זה נכון לכולם? אני למדתי להיות מקצועית אבל זה לא מתאים לכל אחד. אני רואה לצד הדברים הקשים דברים טובים ואנשים שיש להם כוחות להרים את עצמם. אני זוכרת מתמודדת אחת. היא סיימה תואר שני והשתלבה בתחום התעסוקתי שלה, ואחרת שאחרי ליווי של חצי שנה הצליחה לחזור להתאמן בספורט האהוב עליה, בהתמדה, לאחר שהפסיקה אותו לתקופה ארוכה. הרבה נשים שעבדנו איתן עזרנו להן להשתלב בשירותים של סל השיקום (ראו מסגרת), שיש להם המון שירותים שעוזרים בכל תחומי החיים. לפעמים גם לעזור למישהי להשתלב באיזה חוג שהיא ממש אוהבת, זו גם הצלחה".

מסלטון. צריך לדעת לבקש עזרה | צילום: קובי קואנקס

ומה היית ממליצה למי שנמצא כרגע במשבר נפשי? מה הוא צריך לעשות?

"שיבקשו עזרה, צריך לדעת גם ממי. יש את הכי בסיסי: להתקשר לער"ן, או ללכת למרפאת נפש ציבורית, או להתחיל מלפנות לרופא משפחה או עובד סוציאלי, לפנות ולהגיד - אני צריך עזרה. יש תהליכים מדהימים שאנשים עוברים, גם אני, מניסיוני האישי כמטופלת. זה עובד. זה מסייע להתגבר על הקושי, לצמוח מהמשבר, ולהציב מטרות ולצאת לממש אותן".

סל שיקום- מתעסוקה ודיור ועד השכלה

שירותי סל השיקום למתמודדי נפש ניתנים מתוקף חוק שיקום נכי נפש בקהילה ונמצאים באחריות משרד הבריאות. לכל זכאי מותאם סל שיקום אישי שיכול לכלול אחד או יותר מהשירותים שיפורטו.

הזכאים הם מי שמלאו להם 18 שנים ומעלה, ומתקיימים לגביהם התנאים הבאים: הוכרו להם לפחות 40 אחוזי נכות רפואית על רקע נפשי, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי, וכמו כן ועדת השיקום האזורית אישרה להם את קבלת שירותי סל השיקום.

שירותי סל השיקום כוללים כמה תחומים. בתחום התעסוקה ישנן מסגרות תעסוקה שיקומיות - מועדון תעסוקתי או מפעל מוגן, ישנם מיזמים תעסוקתיים שונים ואף ליווי ותמיכה שיקומיים למי שירצה לפתוח עסק.

בתחום הדיור ניתן לקבל הפניה לאחת ממסגרות המגורים המוגנות בקהילה והשתתפות במימון הפעילות השיקומית בה. מי שגר בבית יכול לקבל חונך שיסייע בפיתוח כישורים חברתיים ומיצוי של פעילויות הפנאי, או סומך - מדריך שמסייע בפיתוח כישורי ניהול משק הבית. בנוסף, ישנם תחומי סיוע נוספים במסגרת סל שיקום וביניהם: טיפולי שיניים, מועדונים חברתיים, סיוע בהשלמת השכלה, סיוע ברכישת ציוד חיוני מקרן השיקום של משרד הבריאות, חונכות אקדמית ואף מתאם טיפול שתפקידו לסייע בהתאמת סל השיקום ומימושו".