בת אל ביטון בסך הכל בת 37 וכבר הספיקה לנפץ לא מעט תקרות זכוכית בדרך. בגיל 23 היא החלה לעבוד ברכבת ישראל כפקחית קטר, והיתה האישה היחידה בתפקיד שאותו ביצעה.

לאחר שמונה שנים מונתה למנהלת המשמרת הראשונה בארץ ולפני כשנתיים עשתה היסטוריה כשהפכה למנהלת תחנת הרכבת בתחנת 'וולפסון', חולון. היא, אגב, מנהלת התחתנה הראשונה ונכון להיום גם היחידה בכל המדינה.

ביטון, בתחנת 'וולפסון' | צילום: קובי קואנקס

"אחרי הצבא נכנסתי לעבוד ברכבת ישראל והיה ברור לי שזה הבית שלי. אמא שלי מיד אמרה שזה מתאים לי כי לאורך כל חיי ידעתי להשתלב בסביבה גברית", מספרת ביטון בנוסטלגיה.

"עברתי קורס תפעולי ומיד נכנסתי לתפקיד, למרות שאז לא היו פקחיות. פקח מסייע לנהג הקטר, נותן שירות לנוסעים ומסייע לכל תהליך הנסיעה לעבור בשלום. זה תפקיד מאתגר ומורכב, עבודה סביב השעון בשעות לא שגרתיות והמון עניין, כשהעבודה מתבצעת בכל הארץ".

"כאישה יש יותר פריווילגיות"

"באחת המשמרות יוצאות הדופן שלי אני זוכרת שאדם ניסה לקפוץ למסילה ולהתאבד", היא נזכרת. "הכנסנו אותו לרכבת והייתי צריכה להיות צמודה אליו כל הנסיעה, עד שהגענו לתחנה ומסרנו אותו למנהל התחנה. זה לא פשוט ולצערי מקרים כאלו קורים ברכבת.

לעתים זה נדיר ולעתים יש כמה מקרים ברצף. עבדתי כפקחית כשהייתי מאוד צעירה, אהבתי את זה מאוד. ברור ששילמתי ים של כסף לבייביסיטר, אבל היה חשוב לי להתקדם.

"עד היום כולם זוכרים איך בחודש תשיעי להריון הראשון שלי, כשאני שוקלת לא פחות מ־100 קילו, קפצתי לחצץ להוציא אבן שנתקעה במסילה. נהג הקטר היה המום שעשיתי את זה. המנהל שלי לא שכח לי את זה מעולם, אבל עבורי זה היה ברור מאליו. אם כי אני חייבת לגלות שבמשקל 100 קילו יותר קל לקפוץ למסילה מאשר לטפס ממנה".

במשך השנים ביטון הקימה משפחה והיא אם לשלושה ילדים. כשהשכנות הזדעזעו משעות העבודה שלה ונהגי המונית ריחמו עליה, היא בנתה קריירה. "אני זוכרת שבבניין השכנות היו אומרות שהן לא מוכנות לצאת לעבוד בשתיים בלילה בעד שום הון שבעולם.

"הייתי יוצאת למונית עם מעיל על הראש במבול ונהגי המוניות היו אומרים לי שהם מרחמים עלי כי אני לא מרחמת על עצמי, אבל לא היה אכפת לי. נהניתי מכל רגע ותמיד ידעתי שאתקדם. העבודה ברכבת מאוד מיוחדת, כל יום אני פוגשת אנשים חדשים, מתמודדת עם מצבים שונים ומתאימה את עצמי".

צילום: קובי קואנקס

עניין של תדירות

מתייחסים אלייך אחרת בגלל שאת אישה?
"ברור. אבל דווקא ממקום חיובי. כאישה יש לך יותר פריווילגיות ותמיד נחשבתי ל'מפונקת' יותר, למרות שכמובן עבדתי כמו כולם. תמיד העריכו אותי יותר כי לא רגילים לראות אישה עובדת ככה.

"דווקא העובדה שאני אישה גרמה לממונים עלי להעריך אותי יותר ולראות שאני מסוגלת להתמודד עם אתגרים אחרת. אם יש נוסע עצבני, לא אעזוב אותו עד שאקבל חיוך ואם יש מצב לחוץ אני תמיד יודעת איך לשחרר את האווירה.

"גם הנוסעים שמחים לפגוש אישה. אומרים שקול נשי יותר נעים בכריזה ושזה שינוי מרענן. אבל אף אחד לא הופתע או חושב שהתקדמתי בגלל שאני אישה, להיפך, כולם מכירים אותי כפורצת דרך. תמיד באירועים אני העובדת שמדברת ושכולם מכירים ואני אוהבת להיות בקדמת הבמה ובקדמת העשייה".

לפני כשנתיים, הגשימה ביטון עוד חלום ומונתה למנהלת תחנת 'וולפסון' בצומת חולון כשהיא בסך הכל בת 37. בתפקידה החדש היא מתמודדת עם לא מעט אתגרים, כאשר רק בשנה שעברה צמצמה הנהלת הרכבת את מספר הקווים שעוברים בתחנה בשעות העומס.

"זה נכון אבל עדיין יש תדירות גבוה של רכבות והנהלת הרכבת מתמודדת עם זה. בעתיד צפויים שיפוצים והרחבת רציפים שיאפשרו להגדיל את התדירות. בינתיים אנחנו מסתדרים ולמרות העומס העבודה מתנהלת כמו שצריך".

מה האתגרים הגדולים בעבודה שלך?
"יש הרבה. באופן מפתיע אחת מהבעיות שחוזרות על עצמן זה אבידות. רק השבוע סייענו לנוסע לאתר תיק עם מצלמה שהכילה תמונות מאוד חשובות. כבר יצא לנו לאתר תיקים עם הרבה כסף או נשק, זה תמיד קורה. גם נסיעה של בעל מוגבלות היא מאתגרת, דורשת מאיתנו יותר רגישות וזהירות, ובכלל חשוב לנו לשמור על תחנה נגישה".

בימים אלו מתנהלת שביתה איטלקית בקרב עובדי הרכבת, כאשר רק לאחרונה עשרות נהגים הודיעו במפתיע כי הם חולים, אך גם למצב הזה ביטון לא מאפשרת להרוס את מצב הרוח בתחנה שלה: "הנהלת הרכבת עושה את כל המאמצים כדי להשיב את הסדר, בינתיים אם יש עיכובים אנחנו משתדלים להסביר בנחת ולעזור. הכל עם חיוך ואווירה טובה. הכי חשוב לנו זה הנוסע, שתהיה לו נסיעה בטוחה אבל גם נעימה".