בסיוע תורמים ואנשי עסקים מקומיים, נחנך ביום חמישי שעבר המבנה החדש של ארגון איחוד הצלה סניף חולון־בת ים־אזור. ראש עיריית בת ים, צביקה ברוט, חברי מועצת העיר ורבנים בולטים כיבדו בנוכחותם את האירוע.

לצד החגיגיות הרשמית, המתנדבים לא הסתירו את שביעות רצונם - אחרי המתנה ארוכה הם זוכים לבית לו ציפו במשך חודשים ארוכים, שבו, בין השאר, הם יוכלו לנוח בין קריאה אחת לאחרת, וגם לשוחח על העבודה האינטנסיבית כמצילי חיים בשטח, כמו גם על המראות הקשים שמלווים אותם. "לפעמים אתה מצליח להדחיק", אומר יו"ר הסניף, יהודה מזרחי. "אבל כשמדובר בילד קטן התמונות אף פעם לא יעזבו אותך".

 מימין: מלכה, אבסטודי, יהודה ובני מזרחי, השבוע בסניף | צילום: קובי קואנקס

מזרחי (22) הקים את הסניף המקומי לפני כעשור, אך בנוסף להיותו יו"ר הסניף הוא גם זכה בתואר הלא רשמי 'שיאן לידות' לאחר שיילד לא פחות מ־22 נשים באיזור. "אין לי ממש הסבר לזה, איכשהו זה תמיד תופס אותי. הרגע הראשון הכי מלחיץ, כי לפעמים הראש תקוע ובכלל כל מה שקשור לילדים הוא יותר רגיש".

כיצד נשים מגיבות כשאתה בא ליילד אותן באמצע הרחוב?

"בדרך כלל הן מיד משתפות פעולה כי הן הזעיקו עזרה אחרי שהבינו שהן לא מספיקות להגיע לבית החולים. לרוב הנשים זה קורה כי הן חושבות שיש להן זמן ופתאום הלידה מתחילה. אגב, זה בדרך כלל קורה ברכב ולא ברחוב. כבר קרה לי שפגשתי אישה ברחוב עם ילד והיא עצרה אותי וסיפרה לו כיצד יילדתי אותה באוטו. זה מרגש מאוד, טיפול באדם מבוגר זה דבר ברור מאליו, אבל כשאתה צריך לטפל בתינוק קטן זה עניין רגיש, זה דבר שנשאר בלב שלך לנצח. ואם הצלת אותו זה הסיפוק הכי גדול. הגורל בכל מקרה התקזז איתי כי אשתי ילדה את כל ארבעת בנותינו בניתוח קיסרי".  

"ילד בן שמונה שכבר חולם להתנדב בארגון"

קובי אבסטודי (36), עוסק בפרסום ומתנדב באיחוד הצלה כבר עשר שנים. כמו רבים מהמתנדבים, גם אבסטודי הגיע לתחום לאחר שנחשף לאירוע קשה בו חש חסר אונים. "ראיתי תאונה מחלון העסק שלי, ילד קטן עף באוויר ונחת על הכביש. מיד רצתי לשם, ניסיתי לעצור את הדימום הקשה בראשו ולתת לו עזרה ראשונה מבלי שבכלל הייתה לי הכשרה. אחרי המקרה היה לי ברור שאני הולך ללמוד כיצד ניתן לסייע במצבי חירום. לא רציתי שוב להיות במצב הזה, ככה נחשפתי לאיחוד הצלה. מאז אני נמצא כאן.

בניגוד לרוב המתנדבים בארגון, אבסטודי לא חובש כיפה. "זה תמיד משעשע אותי", הוא מספר. "כשאומרים לי 'מה אתה לא דתי?' או כשמחכים לראות את הכיפה נופלת מהקסדה שלי. כולנו מתנדבים כאן, אין הבדלים, כולנו באנו להציל חיים. יש לנו מנכ"לים של חברות ענק שנראה כאילו אין להם מה לעשות בחיים והם רק ממתינים לקריאה.

"כולם מבינים כמה זה חשוב. מבחינתי אני תמיד כונן. בכל רגע יכולה להגיע קריאה, בזמן פגישה עם לקוח, כשאני עם המשפחה, כשאני סתם נח. גם במצבים שאני עם בני על האופנוע אני יכול לקבל קריאה ולקחת אותו איתי. כל רגע הוא רגע להזנקה, וכשזה מגיע זה גם דורש ממני שיקול דעת. האם אני מספיק קרוב? האם אצליח להגיע ראשון? היום למדתי שאני לא יכול להציל את כולם אבל קשה להפסיק לנסות".

בני מזרחי (29) עובד בעיריית בת ים והגיע להתנדבות באיחוד הצלה בעקבות אחיו יהודה. למרות שבצבא שירת בתפקיד חובש קרבי הוא הוקסם מסיפוריו של יהודה על הפעילות בשטח, והחליט כי גם הוא רוצה מנה של 'אקשן'. אבל את האדרנלין וההתרגשות החליפה מנה גדושה של שליחות והתמודדות נפשית. "יהודה תמיד סיפר סיפורים ורציתי להיות חלק מזה, עשיתי קורס ומאז אני 'מכור' להתנדבות".

בית המתנדב 'איחוד הצלה'. קשה להשיג תרומות בארגון וולנטארי | צילום: קובי קואנקס

הפעילות לא מציפה לך חוויות משירותך הצבאי כחובש קרבי?

"זה אולי נשמע מוזר אבל לומדים להדחיק הכל. כשאני נכנס הביתה אני שוכח את כל הזוועות, את כל הדם והמראות הקשים ופשוט מתנתק. גם בלילה אני לא נותן לזה לתפוס אותי, דוחף את זה לצדי המוח ולא נותן לזה מקום.

"גם בצבא וגם באיחוד ראיתי כבר הכל, אבל הכי קשה לראות ילד פצוע או חמור מכך וזה גם הדבר שהכי קשה להדחיק, אבל חייבים לעשות את זה כדי להמשיך.

"הפעילות הזאת היא חלק ממי שאנחנו, הרבה פעמים אני בכוונה נמצא בשטח, פשוט כדי להיות קרוב למוקדים עם הרבה קריאות, זה בא ממקום שאני רוצה להיות הכי זמין שאפשר. אתה מגיע לבן אדם שנחנק, כולו כחול ולא נושם וברגע אחד של מהלך נכון אתה מציל אותו והוא חוזר לשגרה.

"אם הוא היה צריך לחכות לאמבולנס שיוצא מנקודה מסוימת ואולי זמין ואולי לא, לא בטוח שהוא היה חוזר לנשום אי־פעם. אתה מבין שיש לך יכולת להציל חיים ואתה משתמש בה. זה גובה ממני המון אבל המשפחה מאוד מפרגנת ותומכת. בכל פעם שיש קריאה הילדים נרגשים, יש לי ילד בן שמונה שכבר חולם להתנדב בארגון".

"אין ארוחת שבת בלי דפיקה בדלת"

כל המתנדבים שותפים לדעה כי המשפחה לוקחת חלק בלתי נפרד בהתנדבות, ובכלל נראה כי כל מי שנמצא סביבם תורם את חלקו. "כשיש קריאה כולם נרתמים לעזרה", מספר שמואל מלכה (31) מנהל עמותה שמתנדב כבר שנה וחצי.

"זה יכול להיות הבוס שמשחרר אותך, השכנה שמיד שומרת לך על הילדים או הנהג בכביש שנותן לך לעקוף כי הוא מבין שאופנוע של איחוד הצלה לא יכול לעמוד ברמזור אדום כשיש לו קריאה דחופה.

"הארגון הופך להיות חלק מהמשפחה שלך, לפני כמה חודשים קיבלתי קריאה והמוקדן שאל אותי אם הבת שלי נמצאת בקניון הזהב, הלב שלי נפל. הוא הסביר שהיא כנראה איבדה את אשתי וכשפגשה אישה זרה ביקשה ממנה סיוע אך לא זכרה את הניידים שלנו אז היא ביקשה ממנה להתקשר למוקד 1221 של איחוד הצלה ולבקש אותי, כי מבחינתה כל מתנדב זה חלק מהמשפחה".

ומתי מוצאים זמן למשפחה הפרטית?

"מוצאים. אתה עושה שיקול לפני כל יציאה אבל האמת היא שקשה לסרב. בכל שבת יש לי בבית קבלת קהל, בגלל שאנשים מתלבטים פעמיים אם לנסוע בשבת למיון, אז הם קודם כל מגיעים אליי. אין ארוחת שבת בלי דפיקה בדלת או קריאה. פעם העירו אותי משנת צהריים עם ילד שפתח את הראש, פעם עמד לי בדלת ילד עם יד שבורה, שבת זה יום מלא בהפתעות. גם יום כיפור זה יום עמוס.

"מבחינתנו דווקא הימים השקטים הם הכי גדושים בעשייה. זה בלי קשר לטלפונים הרבים שאני מקבל במהלך השבוע לייעוץ רפואי, כאילו אני מומחה ברפואה", הוא מוסיף בהומור. "אני תמיד יודע מתי צריך אותי, מתי מדובר במקרה סובל דיחוי ומתי עדיף להתפנות לבית חולים, זה איזון שכל מתנדב חייב למצוא".

"באזור שלנו יש שיתוף פעולה מעולה עם מד"א" | צילום: קובי קואנקס

"אף פעם לא מבקשים תמורה וגם לא רומזים"

את הסניף החדש מציגים המתנדבים בגאווה רבה. "לא קל לגייס תרומות כשמדובר בארגון הצלה שלא גובה תשלום", הם מסבירים.

"כל מי שנמצא כאן הוא מתנדב, כל התרומות ניתנו מאנשים טובים. אנחנו אף פעם לא מבקשים כסף עבור טיפול וגם חלילה לא רומזים למטופל לתרום לנו", מבהיר יהודה ומוסיף: "הושקע כאן המון כסף כי אנחנו יודעים איזה כוח יש למקום הזה.

"נקיים כאן סדנאות משפחה בטוחה ללא עלות, הכשרות, השתלמויות וכמובן גם ימי גיבוש. המקום גם ישמש כוננים למנוחה, לארגון ציוד ולשיחות. המוקד הזה יקל על כולנו וגם ישמש כמקום הזנקה למקרה הצורך".

על המתיחות מאחורי הקלעים בין אנשי איחוד הצלה ואנשי מד"א המתנדבים ממעטים לדבר, זאת למרות שלא פעם דווח על גורמים במד"א שמסרבים לשתף פעולה עם הארגון. "חשוב לציין שדווקא באיזור שלנו, חולון, בת ים ואזור, יש שיתוף פעולה מעולה", מציין מלכה.

"בסופו של דבר, כשנהג אמבולנס מגיע עם שני מתנדבים תיכוניסטים הוא תמיד ישמח לקבל סיוע של פרמדיק נוסף. אף אחד לא מסרב לעוד זוג ידיים מקצועיות שמסייעות בהחייאה, בטיפול וגם בסחיבה של מטופל לאמבולנס. אנחנו כאן כדי לעזור. למזלנו בשטח שלנו אין חיכוכים. זה נשאר בדרגים הגבוהים יותר".