המחשה: shutterstock

     
מורה לאמנות מחולון טוענת כי בגלל מוגבלותה היא לא מקבלת תנאי העסקה הולמים. לדבריה היא למדה הוראת חינוך מיוחד כדי לסייע לתלמידים שמתקשים לבטא את עצמם. בגיל 58 היא מועסקת באחד מבית ספר בבת ים ב־81 אחוזי משרה, שהיא נאבקת להשלים למשרה מלאה.

נכון לעכשיו המורה זקוקה לשש שעות נוספות כדי להגיע אל היעד הנכסף, מתוכן רק שעתיים פרונטליות בכיתה, וכתוצאה מכך לקבל גם הטבות ופנסיה מכובדת. העובדה שהיא גם מפרנסת יחידה ובעלה, שגם כן סובל מחירשות הוא נכה, גרמה לה לפנות למנהליה פעם אחר פעם בבקשה להשלים לה את שעות העבודה, אך הם מסרבים. במקביל, לדבריה, בית הספר קולט אנשי צוות נוספים, שזוכים למשרה מלאה.

"למרות שעמדתי בציפיות ובדרישות הם מאלצים אותי להילחם על המקום שלי במשך שבע שנים", היא משתפת בצער. "בכל חופשה אני נאלצת לעבוד שעות רבות בקייטנות על מנת להשלים את ההכנסה שלי. עול הפרנסה לא קל במצבי. אולי הם חושבים שאמנות היא מקצוע לא מספיק חשוב, אבל אני רואה בה שליחות משמעותית, במיוחד במסגרת החינוך המיוחד".

המורה מאמינה כי למצבה יש קשר ישיר לבעיות שמציב לה בית הספר. "בגלל החירשות אני כל הזמן נדרשת להוכיח את עצמי. אני צריכה לשבור סטיגמות ולהראות שאמנות זה דבר חשוב. המגבלה שלי מקשה עליי בכל היבט בחיים, חבל שגם במקום העבודה שלי הסביבה והמערכת לא מקבלים את זה בהבנה.

בנוסף, חשוב לציין שיש חוק במדינת ישראל לשוויון זכויות לבעלי מוגבלות שבפירוש קובע כי יש לתת העדפה מתקנת. אז מדוע לקלוט מורים נוספים כשאני זקוקה בסך הכל לעוד שש שעות?".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המדובר במורה לאמנות המועסקת במספר השעות המקסימלי הנדרש על ידי בית הספר בתחום האמנות. הנהלת בית הספר מתייחסת למורה כשווה בין שווים ומשכך אין קשר בין מגבלתה ובין אופן העסקתה".