"אנשים לא מבינים איזה ערך היסטורי יש לקהילה שמשמרת את עצמה כפי שהשומרונים שימרו את עצמם עד יום".

הדובר: משה אלפי (53), במאי, מפיק ומרצה לקולנוע, שעומל בימים אלו על סרט שמתעד את חיי השומרונים, בחולון ובהר גריזים, ובוחן כיצד הקהילה העתיקה ביותר בישראל יכולה להמשיך להתקיים אל מול כוחות העולם המודרני.

אלפי בבית הכנסת השומרוני בחולון, השבוע | צילום: קובי קואנקס

"לא לפחד מהשונה"
אלפי, אב לארבעה ילדים וסב לשני נכדים, יכול לשמש בעצמו כנושא לסרט דוקומנטרי. הוא חובש כיפה ומנהל אורח חיים דתי, אך זה לא מונע ממנו להתגורר באבו גוש, לחקור דתות אחרות ולהסתובב בכל העולם במטרה לתעד קהילות שונות.

"אני מאמין שאדם שמספיק מגובש עם עצמו לא חושש לשאול וללמוד", הוא אומר. "אם משהו מרתיע אותי אז כנראה שאני חש מאוים ממנו ומבחינתי אין שום דבר מאיים בדת האיסלם, ולכן אין לי בעיה לגור בין ערבים מוסלמים.

"הגעתי לשם כי חיפשתי מקום שקרוב לירושלים, שם מתגוררת משפחתי, אבל יש גישה מהירה לתל אביב וחיים שקטים ונעימים. טוב לי שם, האווירה שם טובה ואפילו נכחתי בוועדת הבחירות במקום".

בכל זאת קשה לדמיין אדם דתי בלב יישוב ערבי. איך המשפחה הגיבה?
"הם מאוד שמחים בשבילי. כשהילדים שלי באים לשבת הם הולכים ברחוב עם טלית עליהם לכל אורך הדרך עד בית הכנסת ביישוב הסמוך. ההורים שלי מאוד אוהבים את המקום שאני גר בו, רק לאחרונה הבן שלי שלומד במכינה דתית ביקש לערוך שבת עם כל החברים שלו בבית שלי.

"כשהם נזכרו שהאור במקרר נשאר דלוק הם ביקשו מהשכן לעזור להם לכבות אותו, אז צחקנו שהכי קל למצוא אצלנו גוי של שבת. זה מתאים לי, כי מבחינתי זאת היתה דרך לשנות את כללי המשחק.

"זה לא משנה אם אתה דתי או חילוני, ערבי או יהודי, מזרחי או אשכנזי, ההגדרות האלו שכופים עלינו הן רק מחסומים. בסופו של דבר כולנו בני אדם, אם אתה יוצא מנקודת הנחה של אוהב אדם אז אתה לא מפחד ממי ששונה ממך".

הגישה הזאת היא שמנחה אותו גם כשהוא בוחר לחקור את קהילת השומרונים, קהילה שהוא משווה לקפסולת זמן שנמצאת על סף צומת דרכים וצריכה לבחור אם לשמר את המסורת בכל מחיר או להתקדם עם העולם החדש.

"בעבר היו יותר ממיליון וחצי שומרונים, אבל במהלך השנים טבחו בהם, בסוריה, בעזה, בבגדד. אפילו הטורקים בקשו לגרש אותם, כי הם לא היו ערבים ובוודאי שלא יהודים אז ראו בהם עובדי אלילים.

"בשנת 1838 הקהילה העתיקה הזאת מנתה בסך הכל 150 אנשים שחיו בתוך שכם והיו נתונים שם בסכנת חיים. גדולי ירושלים הוציאו מכתב רשמי שהם רואים בהם חלק מעם ישראל והגירוש בוטל. יצחק בן צבי, שלימים הפך לנשיא מדינת ישראל, הציל אותם כשהעניק להם את השכונה בחולון ומדינת ישראל אישרה להם להתמקם במעלה הר גריזים כאשר הם עדיין חלק מעם ישראל".

לקהילה השומרונית הגיע אלפי ב־2014 כשהתבקש על ידי רשות הטבע והגנים ליצור סרטון אור־קולי על שומרונים. "לא הכרתי את השומרונים ובטח שלא הבנתי כמה משמעותי יהיה החלק שלהם בחיים שלי.

"כשהתחלתי להכין את הסרט למדתי להכיר אותם לעומק. כשיצא מכרז להכנת סרט על הקהילה השומרונית הגשתי מועמדות. בדיעבד אמרו לי שאחד הדברים הכי חשובים בהגשה שלי היה מכתב הסכמה מראשי העדה.

"בעיניי זה ממש חשוב. אתה לא יכול לחקור קהילה בכוח, אתה צריך את ההסכמה שלהם ואת הנכונות שלהם להכניס אותך פנימה. אני לא פובליציסט, אני דוקומנטריסט וזה אומר להביט מבלי לשפוט ולהיכנס פנימה.

חג הפסח בהר גריזים | צילום: אפי שריר

"עבדתי על הסרטון עם צבי יחזקאלי, איש תקשורת חרדי, והוא אמר לי בהומור 'אתה כבר שומרוני בעצמך', ויש בזה משהו נכון. זה לא שאם אני חוקר את השומרונים אני אהפוך לכזה, ממש לא.

"אני לא צריך להיות שומרוני והשומרוני לא צריך להיות יהודי. אבל כשאתה ניגש לצלם סרט דוקומנטרי אתה צריך להיכנס ללב העשייה, להרגיש את זה, לחיות את זה ולהיות חלק מהם".

אלפי מדבר על השומרונים בחיבה רבה, הוא מרותק ממנהגיהם ומהדרך שבה הקהילה שלהם ממשיכה לשמר מסורת בת אלפי שנים. "הם סוג של קפסולת זמן שהשתמרה והיום הם על סף צומת דרכים.

"יש פחות נשים מגברים, הילדים פחות מתעניינים במסורת והם נחשפים יותר ויותר לעולם החילוני. זה דורש מהם לקבל החלטה חשובה, האם הם

בוחרים להישאר אדוקים בדתם בכל מחיר? או שהם מוכנים להתחיל להתאים את עצמם לעולם בחוץ?
"זאת שאלה שכל דת עומדת בפניה, לכן כשאומרים לי שהיהדות קופאת על שמריה אני צוחק. הרי אנחנו לא מקיימים תורה, אנחנו מקיימים 'שולחן ערוך', שבו יש פסיקות שהתקבלו עם השנים בהתאם להתקדמות של העולם. רוצים לראות דת שלא זזה מילימטר? בואו לשומרונים.

"היום בשבתות אדם שומרוני מתנהג בדיוק כמו אדם שומרוני לפני 500 שנה, יש מעט מאוד שינויים ואם כבר יש החמרות. לפני 15 שנים אישה שומרונית הבינה שהלבן עובר את אותו תהליך החמצה כמו החיטה, והחליטה שגם לבן זה חמץ. אז כבר 15 שנים ששומרונים לא אוכלים לבן בפסח. זאת הדרך שלהם לשנות, וכשזה מגיע לילדים שלהם הם כמובן צריכים לתת מענה שונה".

יש הבדלים בין קהילת השומרונים בחולון לבין הקהילה בהר גריזים?
"ההבדלים הם כמו ההבדלים בין רב בבני ברק שחי בין חרדים לרב בתל אביב שחי בין חילונים.

"כאן בחולון הם חלק בלתי נפרד מהעיר ומהציבור, אבל בשבת השכונה שלהם הופכת לבועה משלה והיא מאוד מזכירה את החיים בהר גריזים. לעתים יש כאלה שטועים לחשוב שהצעירים השומרונים לא אדוקים בגלל שהם משתלבים בחברה, אבל זה לא נכון.

"ראיינתי צעיר שאמר שנמאס לו שהוא לא מוצא אישה והוא אמר שאולי הוא יתחתן עם בחורה לא שומרונית. בחור נאה עם עבודה טובה וחיים נוחים. אבל כששאלתי אותו כמה הדת השומרונית חשובה לו מ־1 עד 10 הוא ענה 11. זה רק מראה כמה היא משמעותית עבורם".

"רק מתבונן ולומד"
יש המון מחלוקות לגבי המנהגים שלהם והדרך בה הם חיים. בסרט אתה מנסה לפענח את זה?
"ממש לא. אני רק מתבונן ולומד. אני מאמין שלכל הדתות יש מכנה משותף, השאיפה להגיע לרמה הרוחנית הגבוה ביותר, אבל הדרך שונה בכל דת. אנשים לא מבינים איזה ערך היסטורי יש לקהילה שמשמרת את עצמה באופן הזה.

"יש להם ספר תורה שטוענים שכתב אותו הנכד של אהרון הכהן, 13 שנים אחרי שעם ישראל נכנס לארץ ישראל. השאלה אם זה נכון או לא נכון מבחינה מדעית בכלל לא חשובה, הם מאמינים בזה וזה מה שחשוב.

"כמובן שיש להם גם כתבים מרתקים שהוכח שהם עתיקים מאין כמותם, אבל חלק מהנכסים האלו נמכרו בתקופה שהקהילה הייתה בשפל כלכלי והיום אנחנו מצלמים אותם באוקראינה ובמקומות נוספים בעולם".

הסרט צפוי לצאת בשנת 2020, אז תיערך גם תערוכה של חפצי השומרונים ב'ישיבה יוניברסיטי' בניו יורק שלוקחת חלק בפרויקט. אלפי עובד בשיתוף סטיבן פיין מישיבה יוניברסיטי והעורכת תמר גן־צבי, בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע, ובקרוב יידרש להיכנס לחדר העריכה ולהפוך חודשים רבים של צילום לסרט בן 60 דקות.

"זה באמת הקטע המורכב, אבל בשורה התחתונה אף אחד לא זוכר את מה שנשאר ברצפת חדר העריכה וצריך לקבל החלטה. אומרים שאלוהים ברא את העולם והוא היה צריך לצמצם את עצמו כדי לתת מקום לבריאה, אז כבמאי ויוצר אתה חייב לוותר על עצמך כדי לתת מקום לסיפור.

"השומרונים וההתמודדות של הקהילה הזאת הם לב הסיפור. לכן אנחנו קוראים לסרט 'להציל את הקהילה השומרונית' כי יש כאן החלטה לקבל אותם לא רק כקהילה אלא גם כאנשים - וזה מה שחשוב בעיניי".