שמש. מתנדב כבר 46 שנה  | צילום: קובי קואנקס

מוזיאון כזה עוד לא היה בישראל: קסדות, מדים, אותות, דוחות על שריפות שהתחוללו לפני עשרות שנים, משקל למילוי חומר כיבוי במטפים, כרזות מתחילת המאה הקודמת ואפילו מזנק כיבוי שהגיע לגיל גבורות. מוזיאון מורשת כיבוי האש הראשון בישראל שנחנך השבוע, הוא למרבה ההפתעה פרי יוזמה פרטית. מאחוריה עומד משה שמש (60), תושב חולון, שאוסף כבר 36 שנה פריטים מעולם כיבוי האש. "לצערי זה תחום שלא מקבל בישראל את המקום הראוי לו", הוא אומר באכזבה.

שמש החל להתנדב בצופי האש בשיאה של מלחמת יום הכיפורים כשהוא בן 14 בלבד, ומאז אהבתו לתחום לא כבתה. הוא התנדב בתחנת בני ברק כלוחם אש מבצעי, שירת בצה"ל שמונה שנים, בתחום כיבוי האש כמובן, וכשהשתחרר שב לשורות המתנדבים תחת שרביטו של טפסר אהרון כספי ז"ל. "הוא ראה את האהבה שלי לתחום ולימד אותי המון", הוא מספר. "הוא הכניס בי דחף לאסוף ולחקור את התחום, לכן קראתי למוזיאון על שמו. הוא הוריש לי ארכיון מדהים של חומרים כי ידע שאשמור עליו כראוי. גם את המדים שלו העביר לרשותי. היה לו ברור שאצלי הם יקבלו מקום של כבוד. כמובן שהם מתנוססים במלוא הדרם במוזיאון".

שמש. אהבת כיבוי האש עוברת בגנים | צילום: קובי קואנקס

הכל התחיל כששמש קיבל לידיו דגם של רכב כיבוי אש מידיו של קצין כיבוי האש בתחנת בני ברק, משה הרשקוביץ ז"ל. מאותו רגע דבק בו חיידק האיסוף והוא החל לשוטט בעקבות דגמים של רכבי כיבוי אש מהארץ ומהעולם. כיום יש ברשותו 3,200 דגמים שהקנו לו שני שיאי גינס (בשנים 2001 ו־2002) במספר הגדול ביותר של דגמי רכבים של כיבוי אש שנאספו. "כשאני טס לחו"ל אני קודם כל קופץ לתחנת הכיבוי המקומית או למוזיאון כיבוי האש. זה הדבר שהכי מעניין אותי. וכמובן שאני גם מחפש דגמי רכבים לאוסף, שרק הולך וגדל".

הוא הספיק להוציא לאור חמישה ספרים על מורשת כיבוי האש ו־40 נוספים בתחום המקצועי. הוא משמש גם ככותב דומיננטי בקבוצת הפייסבוק 'ההיסטוריה של הכבאות בישראל', מתוך תקווה שתחום הכבאות יקבל סוף סוף את מלוא הכבוד לו הוא ראוי.

לצאת מזה בחיים

אהבת כיבוי האש עוברת ככל הנראה בגנים. "אבי נפטר כשהייתי בן עשר", מספר שמש. "לפני מספר שנים מצאתי תמונה שלו במדים ורק אז הבנתי שאת שירותו הצבאי הוא עשה ככבאי בחיל האוויר. כנראה היה שם משהו שחלחל".

מוצגים במוזיאון | צילום: קובי קואנקס

שמש, אל"מ במיל', אב לשניים וסב לשלושה, משמש מזה 32 שנה כיועץ לכיבוי אש, בעיקר במפעלי תעשייה ובפרויקטים מורכבים. מאחוריו 34 שנות שירות בצה"ל, ועד לאחרונה המשיך לעשות מילואים. במשך 27 שנים שימש בתפקיד קצין הכיבוי הפיקודי של פיקוד העורף ויועץ לכיבוי אש של פיקוד העורף.

לא בער בך להיות לוחם אש 'אמיתי'?

"אני מתנדב כבר 46 שנה במכבי האש ולא הייתי רוצה לעשות את זה אחרת. כמתנדב ותיק חוויתי אין סוף שריפות, בחלקן סיכנתי את חיי ובמקרה אחד אף איבדתי חבר. השתתפתי בשריפה הגדולה במפעל קוקה קולה בשנת 1993, ובמהלך פעולות הכיבוי נהרג חברי הכבאי מאיר מלכה שנפל לבור חומצה. בשריפה הגדולה במפעל הפלסטיק 'אמגט' בבני ברק בשנת 1988 הבניין כולו קרס והקומה השנייה התמוטטה על הקומה הראשונה בדיוק כשעליתי בחדר המדרגות. קשה להאמין שאפשר לצאת מאירוע כזה בחיים, ובאותם רגעים באמת לא האמנתי שאשרוד את זה. בשריפה גדולה ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב בשנת 2000 עמדתי מתחת לבניין מרכזי שקרס, ורק בגלל שרצתי לכיוון השני חיי ניצלו".

מוצגים במוזיאון | צילום: קובי קואנקס

חוברות בנות 90

ההחלטה להקים מוזיאון פרטי נולדה כשאוסף הדגמים עלה על גדותיו, ואליהם התווספו חומרים שטפסר כספי המנוח העביר לשמש. "הנציב הקודם, שחר איילון, מינה אותי וחברים נוספים כוועדה לשימור מורשת הכבאות בישראל", הוא אומר. "בשש השנים האחרונות הפעילות תפסה תאוצה: אספתי פריטים שמשווקים בארץ ובחו"ל, ממפעלים, מספקים, מתחנות כיבוי ומלוחמי אש. הצטברו אצלי אלפי פריטים מיוחדים, מאות קטעי עיתונים על שריפות בארץ במאה השנים האחרונות, דוחות סטטיסטיים, אלפי תצלומים, מאות פרסומים, ספרים, אלבומים, כרזות, מודעות וחוברות מ־90 השנים האחרונות וגם סמלים, דרגות, מדים, קסדות ואותות מעולם הכבאות".

מה הפריטים הכי מיוחדים בעיניך?

"יש שניים: המדים שקבלתי מטפסר כספי המנוח ומזנק בן 80 שנה ששימש להעברת מים בשעת שריפה. מכבי האש הוא ארגון בן 94 שנים, ההיסטוריה שלו מדהימה".

אף גורם ציבורי לא רצה להרים את הכפפה ולהקים מוזיאון?

"היו המון ניסיונות מצדי לעניין גורמים שונים, אבל לצערי זה לא צלח, לכן החלטתי לעשות מעשה. הקמתי את המוזיאון במשרדי החברה שלי באיזור התעשייה בחולון. לכל פריט יש הסבר והוא מוצג יפה, אבל המטרה שלי היא שאנשים בעלי השפעה יגיעו לפה וזה יוביל לפתיחת מוזיאון ממלכתי ורשמי. השבוע ביקר אצלי נציב הכבאות, תת־אלוף דדי שמחי, ואני מקווה שמאמציי יישאו פרי כי הוא הבטיח לבדוק את הנושא ולעשות מאמץ כדי לספק לאוסף הזה מוזיאון ראוי. אני מרגיש שאני ממלא אחר צוואתו של טפסר כספי המנוח. הוא האמין שאצליח לתת למורשת המפוארת והחשובה של כיבוי אש את המקום הראוי".