אורנית, השלט בדמותה ואביה בצלאל | צילום: פרטי

היום ה-3 בדצמבר, הוא יום המוגבלויות הבינלאומי שמוקדש לקידום ההבנה כלפי אנשים עם מוגבלויות, תחום שמשפחת הוט מחולון מכירה מקרוב.

אורנית הוט (43) אובחנה בגיל צעיר כבעלת מוגבלת שכלית התפתחותית קלה אך זה מעולם לא מנע ממנה להגשים את עצמה ואת חלומותיה.

"בהתחלה חשבתי לעצמי למה דווקא לי נולדה ילדה מיוחדת?", נזכר האב בצלאל ומוסיף: "אבל התנחמתי בעובדה שיש הרבה יותר גרוע  וחמותי אמרה לנו 'אין לכם זמן להתבכיין אתם צריכים לעבוד ולעשות ממנה בן אדם'. אורנית תמיד היתה ילדה שמחה והיפראקטיבית ומעולם לא היו לה סמפטומים של פיגור. אשתי פרומה השקיעה באורנית את כל זמנה,  לקחה אותה לטיפולים בדיבור,  ריפוי בעיסוק, חוגי העשרה ועוד. כל זאת על מנת לתת לה את כל הכלים להתפתח ולהתבגר בצורה הטובה ביותר". 

לאורנית שני אחים, תומר (40) ורותם (34) ובצלאלא מבין כי יום יגיע ולא יוכל לטפל בביתו בעצמו, החשש מפני הנטל שיפול על ילדיו גרם לו לפעול ולחפש עבורה פתרונות. "מי שלא דואג לילדיו המיוחדים לא דואג לשאר בני המשפחה כי הם מעבירים את הנטל אליהם. תסתכלו לבת שלי בעיניים תקבלו אותה כמו שהיא ותנו לה את הכלים והבמה להגשים את עצמה בלי חסמים ודעות קדומות", אומר האב.

לכן, כאשר הגיעה לגיל 21, שבו כבר לא קיימות מסגרות חינוכיות עבור צעירים בגילה של אורנית, החליטו הוריה לרכוש לה דירה משלה בכפר עידוד. היא עובדת בתור כוח עזר בבית אבות, וזוכה לבונוסים ומכתבי הערכה.

היום אורנית מבינה כי חיים טובים במצבה זה לא דבר ברור מאליו, ומספרת כי, "כשגרתי בחולון, למדתי במסגרות של חינוך מיוחד בגנים ואז מכתה א-ד הייתי משולבת בכתה רגילה. סבתא שרה היתה אומרת כל הזמן 'היא ילדה מיוחדת תתייחסו אליה אחרת'. בשכונה שגדלתי בחולון תמיד כולם היו עם כולם.  אף פעם לא הרגשתי שונה.  אבל כשהיום אני יושבת עם חברים אחרים שגרים בכפר עידוד אני שומעת המון סיפורים על הילדות הקשה שהיתה להם, על הצקות של ילדים,  קללות,  וכאלה".

אורנית ליד השלט שלה. תסתכלו לה בעיניים | צילום: באדיבות המשפחה

למרות כל הקשיים אורנית מהווה מודל לאופטימיות. "אני אוהבת את עצמי כמו שאני", היא אומרת. "יש לי לב רחב ונתינה. אנשים מעריכים אותי ואוהבים אותי. אני אוהבת את עצמי כי אני עצמאית ובגלל שהצלחתי להתגבר על כל הקשיים שלי וזה בעיקר בזכות המשפחה המדהימה שלי. בגלל זה אני תמיד אומרת לעצמי 'וואלה את רגילה,  אין לך מוגבלות'  אני לא אדם עם צרכים מיוחדים יש לי בדיוק אותם צרכים כמו לכולם".

לאחרונה השתתפה אורנית בפרוייקט "אמיץ" - בגובה העיניים", והצטלמה עם עוד 11 חברים מהכפר לפרוייקט במסגרתו הופקו שלטים בגובה אדם.  מטרת התערוכה  הכרת השונה,  הסרת חסמים ודעות קדומות.  התערוכה הוצגה בעיר נתניה ובקרוב תוצג בערים נוספות ברחבי הארץ. 

במסגרת התערוכה כל אדם עומד ליד השלט  שלו, מציג את עצמו לציבור, מספר על חייו ומעביר מסר חשוב. "קבלו אותנו כמו שאנחנו ואל תזלזלו בנו", מסמכת אורנית ומבקשת לתת תקווה למשפחות נוספות שמתמודדות עם ילד בעל מוגבלות.