גרין. שאף אחת לא תישאר לבד

נופר גרין ילדה את בנה הבכור לפני שנה וחצי. מאחר וללידה קדמה תקופה של שמירת היריון, היא ניצלה את הזמן בקריאת ספרים ובהכנה לקראת הלידה והאמהות. "עשיתי קורס פרטי להכנה ללידה, התייעצתי עם דולה מדהימה והגעתי ללידה הכי מוכנה שאפשר", היא אומרת, ואז מוסיפה, "או לפחות ככה חשבתי".

האירועים שעברו עליה מרגע הלידה ועד היום גרמו לגרין בת ה־31, תושבת חולון, ליזום כנס להעלאת המודעות לנושא הדיכאון שאחרי לידה. הכנס יתקיים במטרה לעזור לנשים שילדו, ולא בהכרח מבינות מדוע הן שקועות במרה שחורה ולא יודעות איך לצאת ממנה.


אוהבת לא אוהבת
חוויית הלידה הייתה, לדברי גרין, מדהימה. "לקחתי אפידורל רק לקראת הסוף והייתי בעננים", היא מספרת, "אבל התינוק נולד במשקל נמוך ומיד נלקח לאינקובטור. כל החלומות על 'אפס הפרדה' התפוגגו. במשך 48 שעות לא יכולתי להיות צמודה אליו וכל הפנטזיות, להישאר צמודה אליו ולחוש אותו עור לעור נעלמו לחלוטין. הייתי כמו סהרורית".

גם כששבה הביתה, נאלצה, כמו כל אם טרייה, להתמודד עם חששות רבים. "אמרו לי שיש לו צהבת ושככל שאניק יותר יגבר הסיכוי שהיא תיעלם. הייתי מעירה ומניקה אותו כל שעתיים, רצה מבדיקת דם לבדיקת דם, וכל חיי התהפכו. כשהיה בן שלושה שבועות עשינו לו ברית מילה בבית הכנסת, ואני זוכרת את עצמי חושבת, 'די לדרמות, די לבלגן, אני רק רוצה לנוח'".

למרות שהתינוק היה בריא, המשיכה גרין להרגיש רע. "בשלב מסוים אמרתי לחברה שלי, 'אני מרגישה שאני לא אוהבת את התינוק שלי'. היא כמובן לא הבינה אותי ואמרה, 'איזה שטויות, את כן אוהבת אותו'. ברור שהיה לי אכפת ממנו ודאגתי לו, אבל לא הרגשתי אהבה כלפיו והתביישתי שיידעו את זה, הרי זה לא הגיוני שאני לא אוהבת את התינוק שלי. אמא שלי לא הפסיקה להתמוגג ממנו ואני לא הבנתי ממה היא כל כך מתלהבת".

הרגשת שלא עמדת בציפיות של עצמך?
"הרגשתי זוועה. לא הבנתי מה עובר עליי, כל הזמן הייתי בסטרס. חשבתי שהכל חייב להיות טוב ומושלם עם התינוק. הרגשתי נורא כי לא את זה הבטיחו לי כשסיפרו לי מה זה להיות אמא. לא זאת האמהות שעליה חלמתי. אף אחד לא סיפר לי שככה זה ייראה. בשלב מסוים הרגשתי שאם כך החיים שלי נראים, אני לא רוצה לחיות. הסביבה חשבה שמדובר בעייפות טבעית ורגילה של אמא טרייה, אבל לי היה ברור שמשהו לא בסדר איתי".

בכי היסטרי
המפנה הגיע בסניף טיפת חלב, שאליו התפרצה גרין באחד הימים. "ניסיתי לתפוס אותם בטלפון כמה ימים ולא הצלחתי", היא מספרת.

"הייתי היסטרית ולחוצה בטירוף כי חששתי שהתינוק שלי לא עולה במשקל. רציתי שאיש מקצוע יגיד לי שהכל בסדר ושאני עושה עבודה טובה. ברגע שנכנסתי לחדר האחות פרצתי בבכי היסטרי. זה כל כך לא מתאים לי וכל כך מביך אותי להיזכר בזה, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי. האחות עזבה מיד את ארוחת הצהריים שלה, הרגיעה אותי וקבעה לי תור למחרת. מאז ביקשה שאחזור מדי שבוע. בדיעבד ברור לי שהיא לא קבעה תור לילד אלא לי. בהמשך היא חיברה אותי לקבוצת אמהות, וגם אז לקח עוד זמן עד שהבנתי שכולנו בדיכאון אחרי לידה ומקבלות סיוע".

מה היה שם, במפגשים האלה?
"במפגש הראשון, כשסיפרתי מה עובר עליי, פתאום הכאוס קיבל שם והבנתי את מצבי. קראתי על זה המון וידעתי שזה קיים, אבל לא הצלחתי לחבר את זה אליי. רק כשאמרתי בקול רם איך אני מרגישה, הבנתי שזה מה שקורה לי. התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי ואחרי חודש הרגשתי בהדרגה שאני יוצאת מזה. זה לא היה קל אבל ברגע שהתחלתי לטפל בעצמי, כבר הייתה בי תקווה. הבנתי שאני צריכה לצאת יותר מהבית, לצאת להליכות, לפעילויות ולסדנאות וזה מאוד עזר לי. פתאום הבנתי שאני לא משוגעת, שזה קורה גם לאחרות ושזה טבעי".

אחרי שעזרה לעצמה, החליטה גרין לעזור לנשים במצבה. "הצטרפתי לסדנה לתרומה לקהילה כשכבר הבנתי את המשמעות ואת הסכנות בדיכאון אחרי לידה. אם לא מטפלים בשלב מוקדם זה עלול להידרדר למצב של טיפול תרופתי, אשפוז וגרוע מזה. בשלב שבו התביישתי, העמדתי פנים שהכל בסדר ולא סיפרתי שום דבר, הרגשתי מלאה בשנאה עצמית ובצער עמוק על התינוק הקטן הזה, שלא מגיעה לו אמא כמוני. גם כשהבנתי מה עובר עליי סיפרתי רק לבעלי. היום אני מבינה שאישה בדיכאון היא האחרונה להבין את זה. החברה חייבת לדעת לזהות את הדיכאון כדי להציל אותה".

בדיעבד, יש לך חרטות מהתקופה הזאת?
"היום לא. הייתי האמא הכי טובה שיכולתי להיות במצב שהייתי, בדיוק כמו שאני היום האמא הכי טובה שאני יכולה להיות. להיפך, אני גאה בעצמי שהבנתי שמשהו לא בסדר ולא הזנחתי אלא טיפלתי בעצמי. לטפל בעצמך זה הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות עבור התינוק שלך".

המפגש יערך בשיתוף הפסיכיאטר, ד"ר רועי און, מבית חולים 'איכילוב', ליבי דביר, דולה אקטיביסטית בתחום הדיכאון אחרי לידה שתספר על החוויה האישית שלה, והשחקנית לימור בונומו, שתופיע בקטע מרגש על הנושא. הכנס יערך ביום שישי, 14 ביולי בשעה 9:00 במרכז הקהילתי 'פנאי נט' ברחוב מגידו 16 בחולון. כל המשתתפים מגיעים בהתנדבות. הכניסה חופשית.