הקיץ והחופש הגדול בעיצומם, ואי־אפשר לפספס את צעירים שמנצלים כל רגע לבילוי בקניון, בחוף הים ובפארקים עד השעות הקטנות של הלילה. אבל רגע לפני שאתם מצקצקים ומבטלים את 'הנוער של היום', כדאי שתדעו שיש גם כאלה שמצליחים להתנתק מהמסך ומעצמם, ובמשך כמה שעות מתמסרים לפעילות התנדבותית למען מעוטי יכולת, חיות והקהילה החולונית בכלל.

 ניב גולדנברג. חיידק משפחתי | צילום: קובי קואנקס

ניב גולדנברג (16) - נולד להיות כבאי

"התחלתי להתנדב לפני שנה וחצי דרך 'צופי האש'", מספר ניב גולדברג בן ה־16, תלמיד 'חשמונאים' בבת ים, "אבל מגיל קטן ידעתי שהמטרה שלי היא להיות לוחם אש. אבא שלי הוא קצין כיבוי במרחב איילון והוא הכיר את אמא שלי כשהיא התנדבה בתחנת כיבוי אש. כל החיים שלי אני מכיר את התחום הזה, חי את הסיפורים של אבא ומבלה עם החברים שלו מהתחנה.

כילד אני ממש זוכר את הסיפורים שלהם מאסון הכרמל, תמיד ידעתי שאהיה לוחם אש כמוהם.

לא מתייחסים אליך כאל הילד הקטן של התחנה?

"כשהגעתי לתחנה בפעם הראשונה, כמתנדב, היה להם קשה. הם מכירים אותי כ'בן של' וכילד קטן מכל מיני מפגשים חברתיים אצל ההורים שלי, כי האנשים האלו תמיד היו משפחה שנייה עבורי. אבל הם עשו 'סוויץ'' והבינו שהם יכולים לסמוך עלי. היום הם לא מהססים להטיל עלי אחריות ולא עושים לי שום הנחות בתחנה".

איך נראה סדר היום שלך בתחנה?

"אני מתנדב כמעט כל יום, קם מוקדם בבוקר, גם בשבתות, ואפילו מגיע למשמרות ביחד עם אבא. חברים לא מבינים למה אני עוזב בילויים מוקדם כדי לישון ולהיות ערני למשמרת, אבל עבורי זה ממש טבעי".

במסגרת תפקידו גולדנברג עובד כמו כל לוחם אש, למעט כניסה לשטח השריפה. "אני מכין ציוד ומארגן את הכבאית. זה מקצר את זמן תגובה של לוחמי האש ומקל את המשימה שלהם להציל חיי אדם ורכוש. השריפה הכי משמעותית שהשתתפתי בה לאחרונה היתה באור יהודה, אבא התקשר כל שעה, עבר איתי על הדגשי בטיחות והזכיר לי להישאר צמוד לכבאית ולהישמע להוראות מפקד הצוות".

זה גם מה שתעשה כשתהיה גדול?

"כיבוי אש זה חיידק שנדבקתי בו מגיל צעיר, ואני חולם להיות לוחם אש ולהגיע לדרגות הכי גבוהות".

שגב לנדאו. חברם הטוב ביותר | צילום: קובי קואנקס

שגב לנדו (15) - למען הכלבים ב'גג לחיות'

"ההורים שלי עזרו במשך שנים לאישה שאימצה המון כלבים וחלמו להקים עמותה", מספר שגב לנדו בן ה־15, שעולה לכיתה י' בבית ספר HTH, חולון, "וכשקמה העמותה 'גג לחיות' בחולון מיד התייצבנו לעזור. עוד לפני הפתיחה היינו באים ומסדרים כלובים וציוד, כמובן שהייתי רק בן שמונה אז לא יכולתי לעשות הרבה. בעיקר הייתי משחק עם הכלבים ומסדר כלובים אבל היום, שבע שנים אחרי, אני עדיין כאן ויכול לעשות דברים יותר משמעותיים".

כמו?

"אני מארגן שקי מזון, דואג שכל הכלבים בסדר וכמובן מסייע במציאת משפחות מאמצות. לצערי הרבה אנשים מחפשים כלבים שאי־אפשר למצוא בכלבייה. אנשים לא אוהבים כלבים גדולים וכהים, ולכן חשוב שנעשה התאמה טובה. למזלנו מדי פעם באים אנשים עם הרבה חסד בלב שמוכנים לאמץ כל כלב וכשאני מקבל תמונה של כלב שבמשך ארבע שנים לא נמצא לו בית ופתאום הוא מאושר עם משפחה חדשה, זה הסיפוק הגדול ביותר".

משפחת לנדו מגדלת שני כלבים ושגב מודה כי חברתם מספקת אותו הרבה יותר מבילוי עם החברים. "אני משתדל להתנדב לפחות שלוש פעמים בשבוע, כאשר כל משמרת נמשכת כשש שעות".

ובכל זאת, מה עם קצת חופש?

"רוב החברים שלי ישנים בשעות האלה, מבלים או עובדים ומרוויחים כסף, אבל אני מוצא בכלבים דברים שאין בבני אדם. כלב תמיד יוקיר לך תודה, האהבה שלו אמיתית והוא אף פעם לא ישפוט או יבקר אותך. יש בזה משהו טהור שאי־אפשר למצוא בשום מקום אחר".

גואדה. לעשות משהו משמעותי | צילום: קובי קואנקס 

שרה גואדה (17) - להציל חיים במד"א

לפני כשנתיים הבינה שרה גואדה בת ה־17, שאם היה לה בסיס בעזרה ראשונה, היא היתה יכולה לעזור ללא מעט אנשים שנקלעו לסכנת חיים. "חגגתי ל"ג בעומר עם חברות וראינו בחורה ששתתה יותר מדי והיתה במצב רע", היא משחזרת, "אז הזמנו לה אמבולנס ויצא לי לדבר קצת עם הנהג והמתנדבים בזמן שטיפלנו בה. והבנתי שאם היה לי מושג בעזרה ראשונה, הייתי יכולה לסייע לה, והחלטתי לעשות משהו בנידון".

ומה עשית?

"הגעתי למד"א ומאז זה הצית בי משהו, הרגשתי שאני ממש רוצה לעזור לאנשים ולדעת להציל חיים. ברור שהיו חששות ופחדים בגלל סוג ההתנדבות, אבל התוצאה גורמת לך להתגבר על הכל. במד"א יש מעטפת ששומרת עליך ומחזקת אותך".

בימים אלו גואדה, שעולה לכיתה י"א בבית ספר 'יבנה' בחולון, עוברת קורס מדריכים אינטנסיבי. בזמן שחבריה חופשים, היא לומדת כמעט 12 שעות ביום. "אנחנו עושים סימולציות ומערכים מהבוקר עד הערב, לומדים כל היום וזה מרגש. בתחנה אני כבר חונכת מתנדבים צעירים.

ומה עם הקיץ שחומק לך?

"ברור לי שבזמן הזה רוב החברות שלי בים או בקניון, אבל לאכול גלידה ולהשתזף אפשר תמיד. יש לי הזדמנות להציל חיי אדם וזה לא משנה אם זה חורף או קיץ, תמיד יש מקרה חירום ואני רוצה להיות שם. כשהקיץ הזה יסתיים אני רוצה להסתכל אחורה ולחשוב שעשיתי משהו משמעותי עם הזמן שלי. אני חושבת שכל ילד צריך למצוא מסגרת התנדבותית, זה לא משנה אם זה מד"א או מקום אחר. בכל גיל ובכל שעה אתה צריך לתרום לעולם".

עזר. עם ותק של ארבע שנים | צילום: קובי קואנקס 

אביגיל עזר (9) - ה'מפקדה' של ארצי טלמון

במפקדת המתנדבים של ארצי טלמון בחולון יש עשרות מתנדבים בכל הגילאים, אך את אביגיל (9) הסורגת אי־אפשר לפספס. בגילה הצעיר יש לה כבר ותק של 4 שנות התנדבות וכשהיא מתיישבת על הספה בסלון היא לא מחפשת את השלט אלא את המסרגות.

"ארצי מספק לי המון צמר ואני סורגת ממנו כובעים וצעיפים שאחר כך מחלקים לחולים ותינוקות בבתי חולים", היא מספרת. "אני מאוד אוהבת לסרוג, דודה שלי לימדה אותי את הבסיס, למדתי בחוג ואני תמיד ממציאה חידושים יפים כדי לשפר את הסריגה. היום אני כבר יכולה לסרוג בעצימת עיניים, אז כשאני יושבת הרבה זמן עם סריגה אבא מניח את אחותי הקטנה לידי ואני מקשקשת איתה. לשמחתי אני סורגת מהר כי בכיתה ד' הלימודים יותר קשים וחשוב לי להספיק לסרוג כמה שיותר במהלך הקיץ".

ל'מפקדה' הגיעה אביגיל, תלמידת בית ספר 'התבור' בחולון, עם אביה שלומי עזר, אך את ההתנדבות היא עושה לבדה. "זאת תקופה מאוד עמוסה כי אנחנו מקבלים המון תיקים לבית הספר וציוד לכתיבה, אני ממיינת דברים, מנקה תיקים ומסדרת הכל כדי שמי שבא יראה תיק יפה ומאורגן. כשבאים אנשים אני עוזרת להם לבחור וזה ממש משמח אותי".

אין ספק שאת האהבה והרצון לסייע לזולת ירשה אביגיל מאביה. "היום ילדים רגילים לשפע, אבל כשאביגיל רואה כמה אנשים נזקקים יש בעולם וכמה יכולת יש לה לתרום לאחרים זה גם תורם לחינוך שלה. זה עושה אותה טובה יותר וגורם לה להבין שחיים שלנו לא ברורים מאליו ושיש משמעות וערך לכל דבר", מסכם האב שלומי.

בן חיים. מגייסת מתנדבים | צילום: קובי קואנקס

ליטל בן חיים (16) - כחולת המדים 

אל כוחות המשטרה הגיעה ליטל בן חיים בת ה־16 במסגרת פרויקט מחויבות אישית בבית ספר 'עתידים'. "זה פשוט נראה לי הכי מעניין", היא מסבירה, "וכי חשבתי שזה יתרום לי לשרות הצבאי אבל היום אני מתנדבת בשביל הכיף שלי. במשטרה יש נהלים קפדניים ששומרים עליך, אני לא עושה פעילות משטרתית אלא בעיקר מאבטחת אירועים והופעות ועושה פעילות קהילתית וסיורים רגליים. כל המתנדבים כאן מאוד מגובשים, אנחנו מבלים יחד גם אחרי שעות הפעילות אז זה נראה לי טבעי להתנדב גם בחופש, כי זה חלק מהחיים שלי".

את משובצת באיזור כלשהו?

"אני מתנדבת בבסיס שכונת ג'סי כהן. יוצא לנו לעזור בהרבה מצבים וזה ממלא אותי סיפוק לדעת שסייעתי לאחרים. ביום כיפור, למשל, עשיתי משמרת למרות שצמתי, וזה היה קשה, אבל כשעזרנו לאתר ילד בן חמש שהלך לאיבוד זה גרם לי להבין כמה הפעילות שלי חשובה. אמא שלו ממש בכתה וזה ריגש אותי".

יוצא לך להתמודד בסיורים עם בני גילך?

"בטח. בעיקר בסיורי לילה. אני מניחה שבגלל שהגיל שלנו קרוב הם יותר קשובים אליי, הם מקבלים בהבנה את זה שאנחנו ניגשים אליהם ומרגישים בנוח לשוחח איתי. אני תמיד מעודדת אחרים להתנדב במשטרה, וכבר גייסתי 30 מתנדבים צעירים כי אני חושבת שזאת מסגרת מצוינת. יש מעטפת של הגנה, השוטרים שומרים עלינו כמו על האזרחים ותמיד שמים את הבטיחות שלנו לפני הכל. מרחב איילון זה כמו משפחה אחת גדולה, אז אין סיבה שאוותר על המשפחה שלי רק בגלל שהחופש הגדול התחיל".