לירן שטרית. צילום: דוד אדוארד

לירן שטרית (22) מחולון קיבל את המצלמה הראשונה שלו בגיל 8 ומאז הוא חי ונושם קולנוע. "למדתי במגמת קולנוע בתיכון עתידים בחולון ומהיום שהבנתי איזה כח יש למצלמה וכיצד היא יכולה לספר סיפור, ידעתי שבזה אעסוק".

שטרית יועד לתפקיד צלם צבאי. לאחר שנפצע בטירונות נאלץ לעזוב את הצבא, למד שנתיים במנשר והחליט שהגיע הזמן לכבוש את עולם לקולנוע.

לאחר יותר משנה של עבודה, סרטו הקצר "בשם הבת" הוא יושק השבוע בסימנטק תל אביב וקשה להאמין שמישהו יוכל להישאר אדיש לנושא בו בחר להתמקד.

"זאת דרמה שמגוללת את סיפורו של דרור בר-אל, בכיכובו של נתי רביץ. אב שאיבד את בתו בפיגוע טרור וכעת יוצא למסע חסר פשרות על מנת למנוע את שחרור רוצחה. מסע המעמת אותו עם כל עקרונותיו ונע על הגבול הדק שבין עשיית צדק, לנקמה עיוורת. בסרט כל דמות בוחרת להתמודד אחרת, האבא יוצא למסע נקמה, האמא מדחיקה, קוברת את עצמה בעבודה ומנסה להציג מצג שווא והבן פשוט בורח מהכל".

מדוע בחרת בנושא כל כך קשה וישראלי?

"קודם כל אני חושב שהנושא הוא דווקא אוניברסלי, אין מקום בעולם שלא נפגעו בו אנשים מטרור וכל אחד יכול להזדהות איתו. ישבתי מול הטלוויזיה ושמעתי על פיגועים, כחברה אנחנו שומעים על הרצח, מנחמים בשבעה וממשיכים הלאה, אנחנו לא זוכרים שיש משפחה שנשארה להתמודד עם השכול. יחד עם התסריטאי סתיו שליו יצאתי לראיין משפחות שכולות.

"הדבר הראשון שהבנו זה שלכל אחד יש דרך שונה להתמודד והדבר השני הוא שהמשפחות הרבה פעמים מנסות להמשיך כאילו הילד חי, מניחים לו צלחת על השולחן בשישי, מנקים את החדר שלו ואפילו קונים לו כרטיסים כשכל המשפחה הולכת להופעה. זה דבר מזעזע אבל זאת הדרך היחידה שלהן להתמודד. כבמאי אני מקדיש המון תשומת לב לקומפוזיציה וחשוב לי שכל פריים יהיה משמעותי.

פוסטר הסרט. צילום: רון קואן

"לכן הדגשתי את הריחוק בין ההורים וההתמודדות השונה שלהם באמצעות אותה צלחת מיותמת על השולחן ולמעשה כל הסרט יש בניהם עצמים, רק בסוף, כשהם מתחילים להבין אחד את השני נוצר בניהם מגע. באופן אישי הכי התחברתי לדרך שהאבא בחר בה, למרות שאין לי מושג מה הייתי עושה ברגע האמת. האבא בחר בדרך מאוד קיצונית שאין ממנה חזרה והיא לקחה אותו למקומות הכי אפלים, אבל זאת התמודדות שיש לאבא שמאבד את הבת שגידל 16 שנה וזה קורה לו מול העיניים. היום אני מאמין שמצב כזה יכול לקרות במציאות, זה חלק מהמסר שלי, השכול לוקח אנשים למקומות מאוד אפלים וקשים".

הסרט, במימון עצמי, היה מועמד לפרס אופיר 2019 בקטגוריית סרט עלילתי קצר והתקבל לפסטיבל RIFF Awards 2019 XVIII editions שיתקיים בין התאריכים 15.11.19-21.11.19 ברומא, איטליה.

למרות גילו הצעיר, שטרית מספר כי לא חשש לעבוד עם צוות ותיק ומנוסה ושחקנים מוערכים כמו נתי רביץ. "היתה לי כימיה איתו מהרגע הראשון, בחרתי בצוות הכי טוב שיכול להיות והעבודה היתה מדהימה, גם ברגעים הקשים כולם היו מחוברים כי כל אחד הביא איתו את המוטיבציה האישית שלו, הרי בישראל לכל אחד יש את הניסיון שלו עם עולם הטרור".